לליאור נרקיס בא "להכיר לעומק" את האחת והיחידה. בואו נצא מהנחה, שהוא אינו מתכוון למה שהיא חושבת על עץ היוחסין של משפחתה או על התובנות שהיא פיתחה על הון ושלטון. יוסי גיספן, שהתקין טקסט לשיר החאפלות בקצב טורבו ("ערב טוב"), אמר פעם בראיון , שהוא לא יכניס "מילים גסות" לשיר, יענו מטעמים מסורתיים-חינוכיים.  תנו לדמיון לפרשן "להכיר לעומק", ובלי גסויות בבקשה.

ערב טוב ליאור נרקיס. אחרי הדיסק הזה אני לא מכיר אותך לעומק. חבל, כי יש לך יכולות לרגש אותי (לעומק).
אני מעריך, שאתה פחות או יותר יודע  מכיר את המתכונים המנצחים של המוסיקה שאתה מייצר. הרשה לי גם לשער שתגובת הביקורת למוסיקה שלך לא תזיז. תקן אותי אם אני טועה. אני, אגב, עדין במחנה של אלה שכן מתווכחים עם ההצלחה השווה מיליונים. גם אני וגם אתה יודעים שהמוסיקה המכונה "מזרחית" הולכת ומתמסחרת, מתמסחרת והולכת. גם אתה מזמין שירים עם תובנה אחת: שיהיו הכי פוגעים בעולם. ויש מתכונים.

מתכונים. אינסטנט. הטקסטים – שבלונות. רצוי – שהיא תהיה הורסת או בוגדת, שתיתן סיבה להתבכיין ושההתבכיינות תהיה כמה שיותר משמחת, ושהוא יבטיח לה הבטחות עד השמיים. קשה ממש לבטא כמה אהבה יש לו בשבילה. ה מ ו ן. . מילים מבוקשות: נשמה, נסיכה, יופי משגע. לילה משגע, מלאך שלי. רוצה לעוף איתך רחוק מכאן. את העיניים שלי, את מתוקה – כל מה שתעשי עדיין מתוקה, את החיים שלי הכוח שבי. מילות אהבה שהופכות את האוהב לאוהב טורבו, מוכן לשפוך כל סופרלטיב עליה. המציאות תוכיח שאלה אמנם שירים טובים לערב החתונה, אבל מה שקורה אחר-כך מקבל תיעוד במעונות לנשים מוכות, בתיקים שנפתחים במשטרה וברבנות.

אחד המאפיינים הבדוקים של המשרבטים: האדרת האהובה כדי לומר להבטיח לה אהבת עולמים, ביטחון כלכלי  (יוסי בן דוד מבטיח לה ב"אתן לך שנים" – "ארמון על גבעה מול הים" שמבחינת ערך נדלני אתה חייב להיות זמר ים תיכוני מצליח כדי לממש) והבטחות להענקת כל טוב שבעולם (משה פרץ ודודו אהרון מבטיחים ב"מתוקה" – "כל שתבקשי כל שרק תרצי/ גם אם אצטרך אוריד את הירח") ואחרי כל שירי האהבה הפשטנים מגיעה לסיום תפילה – "ברכת הכהנים". מה יש לזמרים הים-תיכוניים שאחרי שטף מילות האהבה הסכריניות הם מתפללים לאלהים? שיר רע, תקוע בסוף הדיסק.

קומבינות: נכלל כאן הדואט עם אייל גולן – "אני מבטיח". האם זה פחות ממוסחר? – הצחקתם. דואט? במה הואיל ליאור נרקיס לגולן או גולן לנרקיס? שני זמרים בעלי מנעד דומה, ז'אנר זהה ולהיט אינסטנט כל כך שבלוני שדואט מהסוג הזה לא יוסיף ולא יגרע. נו, אז הסיבה? שדרוג מסחרי נטו שיועיל לשניהם? הולך על זה.

מוסיקה: לחן סימטרי פשוט, תזמור מצהיל. קצב לכפיים. הרבה ביט אלקטרוני. מבחינת לחנים – המצב לא רע: "שפוי בשבילך" של גילי זכאי, "תרקדי" דאנס חאפלה לענתוז של שי ראובני למילים של צ'ולי זכאי) "קפה או סרט" – ניואנס מלודי מוצלח של עדי ליאון, הדואט "בשבילך" עם מאיה סימן טוב (מילים ולחן שלה)  שהוא הלחן היפה בדיסק, גם דואט "מוצדק" (לעומת זה עם אייל גולן) בהפקת ינון יהל.
עיבודים והפקה: נרקיס אוהב את הרקיד הזה, הבומבסטי הזה, לא חשוב מה אומרות המילים הפקת דאנס ים-תיכונית אלקטרו אוריינטלית (קישוטים טיפוסיים של כינורות, דרבוקות, סימפולים) כוחנית, בדרך כלל קרה כקרח. , כל העושים במלאכה המוכרים חוזרים עם מרכולת הקונפקציה בהפקות שמחייכות אל אולמי השמחה.

ליאור נרקיס זמר טוב. הנקודה היא שבמקום להוציא את יכולותיו הקוליות לפועל על שירי איכות, הוא עסוק במה טוב לחתונות, לקהל הגדול, לחאפלות, לסלולר. זה טוב לכיס. לא טוב לאמנות. בטח יגידו: חבל לך על הזמן. עזוב אותך אמנות. העם מת על זה. מה יש לך להגיד להגנתך? שאותי זה לא הורג.