"ידענו כי טוב הכאב, ידענו כי טוב האושר, ידענו כי טוב" – לאה גולדברג מתפעמת ממעשה הבריאה, כמו אומרת – מי אנחנו האנשים הקטנים מול מעשי הבורא. כל מה שיכולים אנו לעשות זה להשתחוות בפניו ולברך.
"ידענו כי טוב הכאב" – לכאורה נשמע משהו מזוכיסטי. אלא שהמשוררת מאמינה כי יש לקבל  ההוויה כטוב מוחלט. גולדברג כתבה מילים שיש בהן אמונה והשלמה. לא טרוניה. בר שר במלוא הכוונה. כמו גולדברג גם בר מתפעם במנגינתו, בשירתו ממעשי הבורא ואף מוסיף ניואנס של שירה הרמונית שמעניקה לשיר עוד "שכבה" מלודית מפתיעה עד לסיומו, שמתקשרת עם משהו שמעל לשיר. כינור, סנטור, טבלה, כלי הקשה אתניים מתבלנים בניחוחות אוריינטאליים. צליל סקסופון מסלסל במינון ג'אזי. בר לא רק שר. הוא מבטא בדרמטיות כמעט זעקתית את הזדהותו עם מילות השיר ומהותן.

שמש גדולה שכזאת לא זרחה עוד מעל לראשינו/ שבעה ימים בהירים, שבעה ימים/ שמש טובה ושלוה מעל לראשינו
הלכנו דמומים/ לילה גדול כי יבוא ודפק על הדלת / נשתחווה ונקוד ונשתחווה / שבעה ימים חיכה דומם מול הדלת / שבעה ימות היקוד
ברוך בורא הhref="http://www.postrider.co.il">ברכות, ברוך בורא האושר / ברוך נותן המכאוב/ ידענו כי טוב הכאב, ידענו כי טוב האושר / ידענו כי טוב