לא יודע למה הדיסק הזה עשה לי אסוציאציה לתוכניות הבישולים שמציפות את הטלוויזיה. אולי התחושה שבישולים הופכים לעיקר תרבות הפנאי – מתקשרת לתרבות המיקסים המוסיקלית שמשתלטת על כל חלקה טובה.
 בישולים? למה ללכת רחוק כשאלמנט הקולינרי ממש כאן: הדיסק נקרא  "מטבוחה" – כשמו הערבי של סלט העגבניות העשוי משום ומפלפלים קלויים. שלומי אברץ  (די. ג'יי, האח של קרולינה) ואודי בן כנען, לשעבר מלהקת "שבע", הבינו כי השם אינו רק מגרה את אוהבי הבישול הפלצניים אלא גם פונה לראש העממי.

בישול בטעם מפולפל, אתני. חריף ומתוק, ספרדי וקובני. ערבי וצועני. רגאיי וחסידי. באין מוסיקה מקורית אותנטית, מטפסים על גל וורלד מיוסיק, גולשים עליו. לוקחים מוטיבים אתניים מכל הבא ליד ומבשלים אותם על מצע ביטים אלקטרוניים מתובלן בכל מיני אפרו.

אין שום ספק שיש כאן  ניסיון להיכנס חזק למשבצת "מוסיקת העולם". המושג אינו מתייחס למה שנקרא FOLK MUSIC  במובן הטהור של המילה, אלא למוסיקה אתנית מסורתית  המאופיינת באלמנטים של מוסיקה מערבית עכשווית שמשתלבת עם המושג WORLDBEAT – כלומר אתני אלקטרוני. הגבולות אינם מחודדים, כי המוסיקה ככלל שייכת היום יותר מאי-פעם לכפר הגלובאלי.  הניאו – טרדישונל (Neo Traditional) שילובים המגיעים מכול המסורות – מזרח אירופאית, לטינית, אפרו קובנית, ים-תיכונית, אסיאתית, אוריינטאלית. במונחים אתנו-מוסיקולוגיים נוצר כאן קונטקסט תרבותי רב-לאומי ואתני בסולמות, בכלים אתניים, בתזמורים ובעיבודים.

"מטבוחה" מנסה ליצור נוסחה עדכנית מקורית מכל החומרים באוריינטציה איזי ליסנינג. זורקת מכל הבא לסיר, אבל בסופו של דבר נשמעת לא הרבה מעבר דאנס אלקטרוני עשוי היטב, משופע ניואנסים, אינו חף מגימיקים, שנועד בין השאר להניע את רחבת הריקודים בין הטראנסי (Electronic Music) לרגאיי פאנקי (Original Style) "חיטאנה" שפותח הוא דאנס-פסואודו-פלמנקו עם האלמנטים המאפינים  (קולות קריאות הזמר המתייסר, מחיאות הכף), צליל חצוצרת טיחואנה מקסיקנית, אלמנט חסידי. זה חושני, כוחני, מפתה, מהפנט. תן לשכל לנוח, תן לגוף לנוע. להגיד שזה לא מלהיב? מלהיב גם מלהיב.
בהמשך מגיע Fire Dance – בגוון דיסקו אפרו פופי שנות השבעים – שגרתי למדי, הפאנקי דאנס של Can't You See – עיבוד לשיר אהבה מושר קצרות מאוד בקולות עייפים משהו, 

Round And Round נפתח באמביינט אוריינטאלי (חליל),  ממשיך בקצב בשירת אפרו תוססת ולדיסקו אלקטרו ביט יורופופי. בנוסח בוני אם (קטע טוב מאוד בסוגו, במונחים של רחבת הריקודים המודרנית)
 Bazouka מוציא לשמונה וחצי דקות של דאנס מתובל באלמנטים בלקניים, צוענים, אוריינטאליים, מעברים יפהפיים, ואם Worldbeat – זה הקטע הזה, מהטובים בדיסק אם לא המלהיב שבהם.  עוד אחד לא פחות מרתק – A New Place – קטע אווירה אלקטרוני ווקאלי איטי רווי השראה, אמביינט-סול, עם אלמנט מזרחי, קונטרסט לרוב הקטעים באלבום, מתפתח בצורה מרתקת. The Garden שמסיים כבר מציב את המטבוחה בתחום מה שנקרא פעם "פרוגרסיב" – שיר אווירה נרטיבי מיד-טמפו שעומד בפני עצמו, ממש לא "מטבוחה"…

אברץ ובן כנען עלו על מסלול מרתק, נדמה לי שעדיין לא סגורים על קו, מתפתלים בין הבישול העדכני-פופ-אתני-דאנסי הקליל-מסחרי למוסיקה מיוחדת-מקורית-איכותית.