זו יכולה להיות רשימה של המון סופרלטיבים, והיא ככל הנראה תהיה כזו. כששומעים את יסמין לוי בהופעה, שוכחים מכל זמרת אחרת.

אנחנו במשכן לאומנויות הבמה בתל-אביב. יסמין לוי יוצאת למחרת לחצי שנה אינטנסיבית בעולם. ואם מדברים על יצוא ישראלי – זה בדיוק הדבר.

יש בה צירוף נדיר של יכולת דרמטית וצניעות פנימית שכזו, טיפוסי לזמרות גדולות באמת. שמלה ארוכה מפוארת, מנצנצת למרחוק. מתחילה חרישי. מטפסת לשיאי הרגש. צליל החליל של אמיר שהסאר טוען באווירה אוריינטאלית משכרת. צליל גיטרת הפלמנקו של יחיאל חסון מעדן בצבע פלמנקו הנכון. ענוג ומדויק. וגם מתגלה ילד פלא על הבמה בתפקיד איש ההקשה. קוראים לו איתמר דוארי.

יסמין לוי, בתו של יצחק לוי, המוסיקאי ששימר את שירי הלדינו והחזנות הספרדית ובתה של הזמרת כוכבה לוי (שעלתה לקראת הסיום לבצע דואט יפהפה עם הבת) , בונה רפרטואר על מסורת הלדינו אבל משלבת גם אלמנטים שונים מהפלמנקו. למעשה, היא לוקחת רומנסת לדינו ומחברת אותה עם הלהט של הפלמנקו. כבר אמרתי את זה ברשימות קודמות על יסמין:  ההתחברות שלה ללדינו ולפלמנקו מדהימה. כאילו שזה קיים וזורם בה מאז נותקה מחבל הטבור. היא אינה מנסה להיות מודרנית, זה לא פיוז'ן מוסיקת עולם, או משהו בסטייל. יסמין נאמנה למסורת, ובעיקר לעצמה, לאהבות שלה.

 ומה שעושה את ההתרגשות זה הקול הזה, שאין לו גבול, שמגיע ממקומות עמוקים שמתחת למיתרים.

קיבלנו מבחר משלושה אלבומים. הדגש – על האחרון "יד ענוגה". שירי לדינו בעיבודים מיוחדים. שירים בספרדית שחלקם הולחנו ע"י יסמין. גם נגיעה בשירת המזרח.

אני שומע את יסמין בפעם הרביעית ומתרגש מחדש. א. משום שהדיסק החדש מכיל שירים שהוסיפו מימד מלודי יוצא מהכלל לרפרטואר שלה. וב. משום שמדיסק לדיסק ומהופעה להופעה, היא הולכת ומשתפרת. מחלקת נפלא אנרגיות של שירה, שרה במינונים  הנכונים. הגיעו שירים מצוינים, כ-Una Noche Mas, או – Adio Kerida וגם – Por La Mia. שירים שהצטרפו למבחר  משני אלבומיה הקודמים. ורק חבל שלא הגיע הדואט שלה עם אמיר שהסאר, האחרון בדיסק בעברית – "אודך" על פי תהילים. עליו כתבתי שמי שלא שמע את הביצוע הזה, לא שמע תפילה. 

 אבל "יד ענוגה" שיסמין שרה גם בערבית (לקחה את תפקיד נטאשה אטלס, שעשתה איתה דואט בדיסק)  הגיע גם הגיע, והמילים שאני אקשקש במקלדת לא יעבירו את הצמרור. איזו בגרות של הבעת רגש אותנטית, בכול טון, בכול ויברציה. בדיאלקט המושלם.  וגם הדואט עם שלמה בר ל"צור משלו", האיר את המשכן באיזושהי ישראליות שורשית אותנטית. התרגשות נטו. אז הנה: כמו שהבטחתי – סופרלטיבים.

נגנים: יחיאל חסון – גיטרה, אלעד גבאי – קנון + עוד, חגי בליצקי – קונטרבס, אמיר שהסאר – חלילים, איתמר דוארי – כלי הקשה, איריס אייל – נבל. אורחים: שלמה בר, כוכבה לוי.

בתמונות – דואטים עם שלמה בר ועם אמא כוכבה לוי ועם הנגנים – יחיאל חסון ואמיר שהסאר.