חיים נחמן ביאליק? מה קרה? מה יום מיומיים? תרבות? אה, תרבות. התרבות המיוסרת מתחננת לקצת ביאליק. אחרי הכל – "משורר לאומי". קחו אחריות, קצת תרבות לבני הנוער של המאה העשרים ואחת לא תזיק. שגם הם יבינו את סבלותינו בעממי והתיכון, כשממש בא לנו יותר על המורה המחליפה לספרות מאשר על "לא זכיתי באור מן ההפקר". היה שם האור, בכיתה, רק שלא זכינו בו, והאור של ביאליק לא האיר את דרכנו.

שנהיה רציניים? כשאני מקבל ביאליק בספרון מהודר כזה לקראת פסטיבל תל אביב למוסיקה (שיארח הפרויקט), אני חושב ראשית על מתחם הקופות של חנויות הספרים. הוא יככב שם. ואולי איזה סופר פארם ייתן הנחה עם קניית שני דאודורנטים. משהו אסתטי לשטיפת העין המשועממת, ואיך לא חשבתי על מתנה כזו להיא ולהוא שאוהבים שירים בכריכות קורצות, אבל ביאליק? נו, טוב שיארזו יפה.

עכשיו ברצינות: מישמש מסקרן וקריא מאוד של ביוגרפיה, אנקדוטות, סיפורים, ציטוטים, צילומים וגם מוסיקה. תולדותיו – בריח הנייר מהדפוס המודרני. ככה צריכים לשווק ביאליק ב-2010.

מוסיקה – פחות מרגש. הארבעה שהלחינו את שיריו – הם גם המשתתפים – בועז אלברט ששר, חי שושן – בס, טל גולדברג – גיטרה חשמלית, אורי מייזלמן תופים.

אחרי ששמעתי את 12 השירים, אני חוזר לשאלת הנצח: וכי למה? למה זקוק ביאליק למוסיקה שאינה בדרך כלל מתכתבת איתו. ובמילים פשוטות: למה לא להניח לח.נ. להישאר ח.נ שחור על נייר.
ביאליק הולחן לא אחת. (לראייה: "הכניסיני תחת כנפך") הוא גם כתב שירים ראויים להלחנה.  מצד שני, לא חייבים לחבר אותו למוסיקה מכל סוג במיוחד כאשר במפרשי המוסיקאים לא תמיד נושבת רוח השראה.
אני שומע פופ קאונטרי ב"אל המשורר", בנג'ו ובלו גראס ב"עיניה" וגם עיבוד אווירה יפה ל"הלילה ארבתי", אבל גם העיבודים הטובים  לא תמיד הצילו את הלחנים הלא תואמים האלה, את השירה המגושמת משהו, את המחסור בליריות, את המיסאינטרפרטציה. לא צליל חליל ב"רק קו שמש אחד" ולא התרפקות האקורדיון בצבע הגרובטרוני ל"לא זכיתי באור מן ההפקר" , יחזירו את שירי ביאליק לפתחי. חבל. מצד שני, רעיון כמו לתת ל-12 מלחינים בולטים להלחין את שיריו יכול היה להחזיר את ביאליק בגדול.

משתתפים: בועז אלברט, חי שושן, טלי גולדברג, אורי מייזלמן

עיבודים והפקה מוסיקלית: אייל תלמודי

בתמונות: בועז אלברט, אייל תלמודי.