נשתעשע  בניתוח הטקסט: "אישה שלי", "את יפה ואת שלי". מוטי אוחיון (שנטל אחריות על המלל החלול): הפכת את עופר לוי מה-זה רכושני כלפי האישה שלו. לא אהובה, לא נאהבת אלא "אישה שלי", קניינו הפרטי בהחלט, מה שדי אופייני לגברים מקומיים שרואים באישה טובין. מצד שני הוא גם "מעריץ" שלה, יענו סוגד, מה שבכל זאת יוצר איזשהו דיסטנס שלא הולך עם רכושנות פרימיטיבית. וגם מבטיח לה "כל מה שתרצי" – יכול להתפרש מצד אחד רכושני (אבני חן, צמידי זהב, פרארי יד ראשונה, חמישה כוכבים בלאס וגאס) וגם אהבה ונאמנות עד סוף הימים. לפי הטקסט יש לי הרגשה מה הוא היה נותן לה בסוף, אם העסק לא היה מסתיים ברבנות.

נו טוב, די בשעשועים, הרי טקסט סוג ו' כזה נדמה לי כבר לא מוצאים אפילו בדוכני המוסיקה המזרחית שמכריזים 5 ב-10 שקל. עיבוד פסנתר-כינורות, צליל סקסופון סטייל קני ג'י סוחב את הטון המתבכיין לבלדת דמעות א-לה סאן רמו של פעם. מנגינה בסדר, ציקי זנתי עשה המיטב, אבל כל השיר הזה נשמע בוידעם מעופש. ההתבכיינות של לוי – מביכה. עופר לוי מאמין כי הוא מטפס על הגל המוכר. אז אני אומר לו – בגל המוכר (מלשון מכירה) יש סחורה טובה יותר שעוברת לסוחר.

 אישה שלי איך בתוך ליבי
אני מרגיש את הדבר האמיתי
את כה יפה ואת שלי
לעולם רוצה אותך יפתי

מעריץ שלך זה מה שאני

כולם יודעים שאני מעריץ שלך
מעריץ שלך זה מה שאני
כולם יודעים שאני אוהב אותך