שישו בשמחתו. ריקדו את ריקודו. מחאו לו בקצבו. מה קרה? מה פשר השמחה? מה יום מיומיים? בדפים שהגיעו מדובר על "צעד מקצועי נוסף במסע חייו המוסיקליים של האמן היוצר משדרות". לא בטוח שחזרה אחורה כשלושים שנה ללהקת "שפתיים" יכולה להיחשב  "צעד מקצועי נוסף". מצד שני: פרויקט "שפתיים" הנודע, למעשה סיפור חייו, הוא החיבור האולטימטיבי בין ארץ שדרות לארץ אבותיו במרוקו – ולו יש קסם משלו שראוי לשחזור.
לפי הדף שצורף ל"אלאווה" (משהו כמו – "קדימה בואו נעשה שמח"), יש מי שכינוהו "הסנדק" של המוסיקה המרוקאית. אני לא מציע לאוליאל למהר לקחת אפוטרופסות על הז'אנר, אבל לא הייתי מרים גבה לשמוע את אוליאל חוזר לשפת אמו, א. משום שהשפה העברית לא ממש האירה לו פנים בשנים האחרונות וב. משום שטרנד מוסיקת העולם, החזרה למקומות האותנטיים האלה – הוא כמעט צו האופנה. אוליאל חוזר איפוא לשירים מרוקאים אותנטיים בלבוש חדש בהרכב חדש של "שפתיים" הכולל את שלושת בניו.  השיר הוא חאפלה במלוא עוצמת הקצב, שירת היחיד והרבים. לא נשארים יושבים כששומעים את הקצב המסעיר הזה שיחזיר את אוליאל בגדול לאולם השמחות. האמת: אשכנזי חסר שורשים כמוני, וגם מקנא במי שהולכים אחרי אבותיהם (לא מכיר אף שיר מבית אבי יליד קישינייב. גדלתי על "התרנגולים" וסשה ארגוב) היה רוצה לרקוד וגם להבין מה הוא רוקד. מאוחר מדי לקחת קורס במרוקאית.