טוב שמרים טוקאן עדיין כאן, אחרי כוכב נולד, שמפלצת הרייטינג עדיין לא הקיאה אותה החוצה. טוב שהיא כאן כי היא זמרת מיוחדת, ולא רק בזכות האקזוטיות המזרחית שלה.
השיר בשמיעה ראשונה נשמע לא ממש תפור עליה, ניסיון להפוך אותה זמרת שנוגעת ברפרטואר קוסמופוליטי רחב. כאן מגישה רומבה במיד-טמפו. המילים שתרגמה טל גורדון עוסקות בחסרונו של אהוב בנוסחים המתפייטים שמוצאים בבלדות מהסוג הקלאסי  – גשם ולילה ובדידות וסודות ולילה ששר אהבה. תמצית השיר: לא ברור מה הוא מרגיש כלפיה, אלא רק מה שהיא מרגישה כלפיו. לא מצליחה לפצח את המסתורין שבו, מה שמונע ממנה לדעת מהו באמת מרגיש.

אני אוהב את הצבע הקולי של טוקאן. יש בו משהו מעודן ומסוגנן. גם סגנון ההגשה שייך אך ורק לה, ועם זאת התחושה שהיא נמצאת מעט ליד השיר, והביצוע קצת Flat, הגם שהעיבוד מנסה לשדרג בין השאר בצליל חצוצרה דרום אמריקני. שתלך על חומרים מקוריים, בהם היא מסוגלת לרגש יותר מהשיר הזה, שהוא יפה כשלעצמו אבל לא חושף אותה במיטבה.

וכשענן נעלם עוזב גם הגשם/ שטיפותיו הביסו את בדידותי/ ובלעדיך אור הבוקר לא נכנס/ כה מהוסס, מנומס, מול דמעתי
קולך חב אל המרחקים/ והלילה שר לי את בדידותי/ סודך, גם כשאתה איתי/ כל הלילה שר את אהבתי
וכשהיום הנרדם שב אל הערב/ אל הערב שאותי אוסף/ בשתי ידיו מפני האור המסנוור/בין סודותיו, סודותיו, אסתתר
קולך שב אל המרחקים/ והלילה שר לי את בדידותי/ סודך, גם כשאתה איתי/ כל הלילה שר את אהבתי
וכשענן מתקרב חוזר גם הגשם/ את צעדיך אל חדרי שוטף/ ושוב עולה בחדר אור של יום אחר/ וקול מוכר את לבי מלטף
קולך שב אל המרחקים/ והלילה שר לי את בדידותי/ סודך, גם כשאתה איתי, למה/ שוב הלילה שר את אהבתי