החשיבה הישירה הפרגמטית הפשוטה של דור ההורים של פעם, זה שנראה לעיתים מיושן עד פרימיטיבי בעיני הדור העכשווי. ליאת יצחקי כותבת בראש הזה – כולל האירוניה שמבצבצת. לפי אמו של מושא השיר – המסלול שיש ללכת בו ישיר ופשוט, בלי להסתבך – מה אנחנו צריכים אם לא אהבה ופרנסה, שלא יישאר לבד, יעשה ילדים,  ואז יבוא גם המשיח.
החיים – לא מה שחשב, אי אפשר לחיות בדמיונות, בסרטים. היא, אגב, לא כל כך פרימטיבית – היא מציאותית (מי לא לוקח משכנתא) והיא מציעה לו להתחתן עם .. מורה, הבת של סימה שמלמדת במתנ"ס. יענו, לא אחת פשוטה, אלא משכילה.
השיר הזכיר לי במשהו את האירוניה שבצבצה מ"ילדים זה שמחה" של סובול. גם הלחן של שלמה בר הצטרף למילים במקצב שמח לא על מנת לקחת דווקא אל החאפלה. ליאת יצחקי, ילידת בית שאן, דתייה, אם לארבעה ילדים – אינה באה לעקוץ, אבל הטקסט נשמע אמיץ. יש מקום להתפעמות על הגישה ה"חילונית-מודרנית" שלה לפער הדורות.
עברו כמה שנים טובות מאז ששמעתי את ליאת יצחקי בשיר "בית שאן". כמו אז כמו עכשיו –  יוצרת בעלת גישה רעננה בסלסולים, במקצבים, במלודיה. את התזמור האוריינטאלי סיפק בעסיסיות רבה המפיק הצרפתי ז'אן פייר טייב שהלך לכיוון של אתניות שאינה מוותרת על הניחוח האוריינטאלי המקורי. השירה היא שילוב של העממי והמודרני. ליאת מצליחה להביע את היחס האנושי שלה לדור האימהות ההוא מבלי לפספס את האירוניה בין השורות..

יום ראשון אמא מעוררת/ קום יא'בני  – תקום ללימודים/ כל שעה כזאת אינה חוזרת/ רוץ מהר עם כל הילדים / אם תלמד יפה אז גם תצליח/ ותמצא גם עבודה יא'בני/ תתחתן ואז יבוא משיח/ הגיע יום שני

עבודה לא כמו שחשבת/ אי אפשר לחיות בדמיונות/ בחיים תגור עם המשכנתא/ בסרטים כולם בארמונות/ אל תכעס דבר בנחת רוח/ מחשבות תשמור לעצמך/ תעבוד קשה ואל תנוח/ בסוף יבוא יומך…

לא תכיר את הבכורה של סימה/ מלמדת במתנ"ס ליד/ תפוס אותה יא'בני תשמע לאמא// שבסוף לא תשאר לבד/ ילדים יציפו את הבית/ מה בסך הכל אנו צריכים/ אהבה ופרנסה כזית

בסוף כולם שמחים