פעם אמר צ’ט ששירתו מושפעת מנגינתו. "אלמלא הייתי נגן חצוצרה, ספק אם היית שר ככה". האמת היא שקשה לקבוע במה צ’ט הצליח יותר, כי כזמר הוא משגר טונים רכים, שבפירוש אינם טונים של זמר מקצועי, אלא משהו רך, אינטימי ותמים, אפילו נשי. האלבום כולל עשרים שירים. הקול הוא האנטיתיזה של צעקה, אמיתי, גובה העינים, אולי קצת אולד פאשן. כל הקלסיקה נמצאת כאן, וצ’ט מלווה עצמו והורג אותי ברכותו
