תעני אסתר

תעני אסתר .

בהרירקורד, היי פידליטי
3.5/5

אחרי 14 שירים, יש תחושה של כמעט. הזכירו בדף שהגיע עם הדיסק המאוד מושקע (עיצב אסף גורל) את החלונות הגבוהים ואת כוורת, ל"תעני אסתר" אז יש גם מזה ויש גם מזה, כישרון לא חסר, אבל אין פריצת דרך שתבשר על להקה מהדרגה של הנ"ל. לא הצליחו לעבור את הרף בגובה המאתגר. תחושה של כמעט – כי רוב החומרים שהגיעו לשולחן הבישול, עדיין לא התגבשו ליצירה (קונספטואלית או אחרת) שתגרום לי לחזור ולנגן את הדיסק  פעם שניה בשקיקה.

הפתיחה מבטיחה: נגיעות אווירה קלאסיות, צלצול פעמונים לפני  קפיצה לרוק קפיצי "להיות ציפור" מוגש בשירה נלהבת ומחויכת. נימת הזחיחות הזו מגיעה ל"הקץ", שיר ציורי ("ציפורים נושרות מהרקיע") שבו מנסים דיוויד מזרחי והקולות המצטרפים לא לתאר אפוקליפסה עכשיו – אלא אמת פשוטה כזו שיש לקבל – "הקץ גלוי הסוף לאנושות".
הסיפור על "הבחורה עם העיניים" בעלת "היופי המסוכן" נשמע חלומי משהו בפתיחתו, ונמשך קצבי ופאנקי, עם טוויסט מלודי יפה, אבל הזמר הולך לעיבוד בתוך התזמור העשיר ועתיר האפקטים שאף מוציא את הסיפור מפוקוס. "א.ה.ב.ה" שמוסתרת ע"י השגרה, הזכירה במקצב ובהרמוניות מודל פופ סיקסטיז, אבל המנגינה אינה מספיק חזקה כדי שיווצר פוטנציאל ללהיט ענק, מה שקיים ב"על חשבון המזל" – השתעשעות במחשבה של חיי חופש בסבבה, בלי תסכול, החלטות ומלחמות. מנגינה שזוכה לשירה הרמונית אפקטיבית, וזהו השיר ה"ביטלסי" בדיסק אם מדברים במונחים של שנות השישים.
קול נמוך ו"מסתורי" מנסה להעביר  איזושהי אמירה על יחסים ב"ציור של אהבה" (שצריך לדעת גם להפסיד) מקצב רוק תזזיתי מזיז – אבל המילים ממאנות להגיע. ובהמשך – עיבוד קברטי ל"תעני" – לקול אנמי של שי רוט, שדורש ממנה להפסיק להתעלם ממנו. "נהר" – לעיסת רעיון נדוש של חוסר היכולת לשנות מציאות. גם  הרמוניה קולית עם ניואנס לא תחלץ השיר משממונו.
כמעט באותו טון "סימן שהזמן" – על הרגעים מאושרים בתוך שגרת הזמן החולף. "ים יבשה" – איזו סמבה קיצית סתמית שנתקעה בדיסק, והסיום – "עורב שחור", איטי, מלנכולי, טעון אווירה, הזוי. פינק פלוידי משהו. שי רוט מרחף-מתעורר בחלומו הלילי. האם זו אותה אחת מ"תעני"? מה שברור זו אינה "תעני אסתר" הלהקה, שבאלבום הזה נשמעת כמי שעדיין נמצאת במסלול הרצה לקראת המראה.

 

דיוויד מזרחי – שירה, גיטרה, טמבורין

שי רוט – פרפיסה, קסיו, קולות

ליאור "פרלה" פרלשטיין – גיטרה חשמלית

עומר בסן  – בס

אורי זליג – תופים

הפקה מוזיקאלית ועיבודים- דן "בנדה" בהריר.

 

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

3 תגובות

  1. נשמע כאילו מישהו מהם עשה לך קטע מסריח מאשר שבאמת ביקרת את האלבום בצורה אובייקטיבית…..
    הכל בסדר יוסיל'ה?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות