עוד שיטה לשווק אוסף: זהה אותו עם שדר. רצוי שיהיה רייטינג טוב, תוכנית שנעה על ערוץ מיינסטרים שגם נהגי מוניות גנובים עליו, ושתהיה חפלה. הרבה חפלה.
בדפי יחסי הציבור מכנים את שדר קול הים האדום יוני דביר "המאסטרו". וכולה למה? על תוכניתו "דרומי יומי" ב"קול הים האדום". זה אומר – מרגע שאני מוריד את הניילון – החפלה היא  חפלה לפי חושיו של עורך הרדיו. כיוון שאני שוכן לחופי הים התיכון ולא ים סוף, אכן פתחתי את אריזת הדיסק  לשמוע מה חדש ב"מזרחית" מהבחינה האילתית, או מה הוסיף "הגבר היוקרתי" מהדרום,  כפי שמכנהו הסאבלימינאל, מפיק האוסף 
פרט לניסיון להדביק "יומי דרומי" לשירים באוונטה של ג'ינגל פרסומת  – כלום. לא יוקרתי ולא מאסטרו. דן פרבר מריץ שיר פתיחה לדחיפת הדביר, שנגיעות היפ הופ מדונסס של סאבלימינל טבועות בהם (נחשב לבונוס…). ואז מגיעה רשימה של כל כל השירים שפירנסו ויפרנסו גם את ערוץ 24 בכבוד. אני לא זקוק ליוני דביר דווקא כדי לקבל את רגב הוד עם "יותר מדי שנים", את דודו אהרון עם "כסף ואלכוהול", את אביהו שבת עם "ביקשתי רק", ליאור נרקיס עם "תרקדי", מושיק עפיה – "אהפוך ת'העולם", עידן יניב – "רכבת לילה לקהיר", עמי אור – "בובה על חוטים", שני יצהרי – "כמה כמה". מה כאן קול הים האדום לעזאזל?
עם כל הכבוד ליוני דביר, ואין לי שום דבר נגדו כמו שאין לי דבר בעדו – אוסף כזה יכול לצאת בלי שום בעיה בבת-ים. יש רדיו לבת-ים? רעיון להקים, יען כי יש חוף. ואז תהיה לנו חפלה בחוף הסלע. תסמכו על סאבלימינל. כדי למכור את חפלה בבת ים הוא היה מגיע אליו (לסלע) בשחייה ומקים שם עמדת שידור, קונטרה ל-24.