מעריצים ללא לאות יגידו: יש לי כבר הכל, אבל מה– מדליק. מי שלא (מעריץ, או אין לו הכל) יקבל אוסף של להקת רוק שאין ויכוח עם מי שיפריז וייסחף – אחת מהלהקות הגדולות בתולדות הרוק. לא חוכמה לתת את It's My Life כדוגמית. נהרסתי מ – Bed Of Roses, אולי בלדת הרוק ששמעתי מעודי. מה חסר ל – Who Says You Can't Go Home. אבל אלה רק שתי טעימות.

ג'ון בון ג'ובי – זמר, ריצ'י סמבורה – גיטריסט, דיוויד בריאן – קלידן, טיקו טורז – תופים. שנת הקמה: 1983, ניו ג'רזי. 120 מיליון אלבומים מכורים. שינויים – מעבר מרוק גיטרות  מטאלי לרוק מלודי, ידידותי יותר או כפי שהאמריקנים מגדירים "קונטמפוררי", לעיתים נגוע בקאונטרי, אבל לעולם לא זנחו את ה – Hard Rock. לא זנחו שורשים.
תרצו – משתווים באיכויותיהם לברוס ספרינגסטין בייצוג הרוק של ניו ג'רזי. גם אם הצחקתי מישהו, האוסף הזה מגיע משם, ממקומות של רוק עם שורשים עמוקים. עבר את מבחן הזמן בהצטיינות יתרה. ויש פה שירים.