כעשרים וחמש שנה עברו מאז שמענו קולות גבוהים כאלה במחוזות הדיסקו של הפופ האמריקני. והנה – חוזרים לשם בשלושת הבתים האלה, שמנסים לומר דברים קצרים על ניסיון לעכב סיומה של אהבה שבערה. יוצרי השיר מאמצים לחלוטין את הטכניקה הקולית וסגנון הפופ-דיסקו של הבי-ג'יז בשבעים. הקולות הגבוהים הנוגעים בפלצט, הקצב, ההפקה המוסיקלית – כולם לוקחים לשם. למה? מה הקשר לטקסט הזה דווקא? פתרונים לסלור ולאבן.
לזכותם של סלור-אבן-אברמוב ייאמר שהמסע לאחור אל הסוונטיז נעשה בכישרון ומתוך אהבה למוסיקה ההיא, ועדיין קשה להשתחרר מההרגשה שיש כאן יותר תרגיל רטרו מוצלח בהפקה נוסח הבי ג'יז מאשר מוסיקה מקורית.
שמש נמסה לתוך הקור,
שוקעת בתוכנו, לא נראית.
שוקעת מפסיקה לבעור
רק שזה לא ייגמר בחורף,
בוא נאט את קצב הטיפות,
רק שזה לא יישבר החורף,
רק עוד קצת לחכות.
בלי שהרגשנו, רגילים לחורף.
עברנו יחד לפחות שישה.
הזרועות שעוד עוטפות אותי
מחממות ואין תחושה
