פניה היפות דורשות תפקיד בסרט. ציפור שיר וולשית. אלבום שני אחרי Rockferry של 2008. איך שהיא שרה Too Hurt To Dance. סגנון פופ שנות השישים. תסווגו תחת Retro. עוד סוג של רטרוספקטיבה – מוסיקת הסול האמריקנית של אז בשיר Keeping My Baby. כנ"ל – Well Well Well – מקצב "שחור" פאנקיי.

היא כתבה והפיקה עם אלברט המונד, להיטן שישים-שבעים ("האוויר שאני נושם" עם ההוליס). חלוקה שווה בין קצביים לבלדות. אם בלדה קורעת לב – Don't Forsake Me. איך אפשר שלא להיות איתה בתחושת צערה במהלך ואחרי השיר הזה. עוד בלדה ברוח השישים Endlessly – במנגינה, בעיבוד למיתרים. לשים לב לליווי האקוסטי, חף מכל פעלול טכנולוגי מודרני ועם המיתרים האלה שמזכירים סטייל דסטי ספרינגפילד מהסיקסטיז. והטקסט התמים הזה:

"אין סוף אני סופרת את הימים, כשתפגוש אותי, אין סוף אני נרדמת כדי לחלום, ונדמה אתה שוב פה, אין סוף מחפשת אותך בכל מקום שאני הולכת, בכל דבר שאני עושה"…
שיר כמו Well Well Well הוא ניסיון לתזמר אחרת בגוון סול פאנקי היפהופי. קולה טיפה צורמני תואם את השיר הקצבי הזה, מזכיר את איימי ווינהאוז. לא בדיוק אלבום לכל המשפחה. אחרת בהחלט. לא מידל אופ דה רוד. כך או כך – לא לפסוח על דאפי.