מה עוד אפשר לבקש מהיונה הצחורה התמה. מאז ימי נוח והמבול הגדול – כל כובד תקוות השלום רובץ על כנפיה. כמעט כמו משיח היא משאת נפש, מקור תפילה ושירים. גם דין דין אביב נושאת תפילה, למעשה כולה – רננה. מתכוונת. מנסה בקול חף ממשקעים טראומטיים לשדר חדוות האמונה בקיום האנושי במילים ארכאיות המנסות לשתף את היחדיו ("יחד נשיר בקול גדול"). מסוג הטקסטים האוטופיים הלא אישיים שאני מתקשה לחבור אליהם, אולי משום חוסר האמונה שהמלים ה"גדולות" לא ממש אפקטיביות. מד שני –  אשרי המאמין ואשרי מי שרוח הרצון הגדול שורה עליו, אולי אפילו מניעה אותו.
הלחן המתפתל, הסלסול המוכר (מזכיר משהו את דין דין של עידן רייכל בחלק הלא קצבי) הם עדין מסימני ההיכר שלה, והשיר מבחינה זו תואם את מידותיה העממיות-אתניות, כמו גם את קונספט המופע הפסאודו אתני החדש שלה, בעיקר בעיבוד.

היונה הלבנה / מחכה לך מתמיד / כמו חכות נוח לך לפני הרבה שנים / זו היא תפילתי אלייך שלום בארמונותייך / זכר לימים טובים יותר / שבין אדם לאדם אל
ושוב את חולפת…
יחד נשיר בקול גדול / גל של שמחה ישטוף את הכל / ושוב שלום בבית
בכל אדם בכל מקום / בכל תפילה בכל לשון
ושוב שלום בבית
ונשיר נשיר בקול
עד חלוף המבול הגדול
היונה הלבנה / מחכה לך מתמיד / כמו חכות נוח לך לפני הרבה שנים / זו היא תפילתי אלייך שלום בארמונותייך / זכר לימים טובים יותר
שבין אדם לאדם אל
ושוב את חוזרת….