פיוט & רול

ערב הפיוט הגדול

היכל התרבות ת"א
4.5/5

"ערב הפיוט הגדול" נקרא הפרויקט של "ידידי השכחת" – כי אכן גדול היה הוא – כמעט שלוש שעות. כל כך גדול/ארוך וגדוש עד שבשורות  ההיכל התגלו חורים לקראת סיומו.

גדול כי הוא לא עשה אפליה בין דת, מוצא, מין וסגנון. גברים דתיים עם נשים דתיות. דתיים וחילונים על במה אחת. פייטנים לצד זמרים. מסורת הפיוט האותנטי לצד רוק עכשווי. וכך הוא נקרא פיוט & רול. זה מה שיפה בפיוט – הוא דמוקרטי, אינו מקפח, שומר על איזון.
 גדול – כי נשבה ממנו רוח של מוסיקה יהודית מסורתית וישראלית עכשווית. הייתי מגדירו על משקל פסטיבלי הזמר – "פסטיבל הזמר בסגנון העדות": שמעתי על הבמה לדינו ספרדי, פיוט בסגנון צפון אפריקה, מאהוול תימני וגם לחנים של נעמי שמר ("שירת העשבים") ושלומי שבן.

ערב רב של פיוטים ושירים – ספרד של המאות ה-10 וה-11, שיר השירים, התפילה, צפת של מאה ה- ה-16, תהילים, מדרשי פיוט, פיוט עכשווי, תימן של ר' שלום שבזי, חלב מהמאות ה-19 וה-20,

ערב כל כך פלורליסטי – שתמהתי איך לא הגיע אליו אפילו זמר אחד מהז'אנר הקרוי "מזרחי ים-תיכוני". לא שמשהו מזה חסר לי, אבל כשכל נציגי הזמר המקומי מיוצגים – הז'אנר הפופולארי ביותר דופק נפקדות. האם להפנות השאלה למפיק הערב, לזמרים, או סתם להבין בעצמי. אעדיף להבין בעצמי.

באשר לאגף הרוק והפופ: הוא היה מיוצג נאמנה ע"י בכירים – דודי לוי, קובי אוז, מיכה שטרית, ערן צור, שלומי שבן, ורק שם אחד בלט בהעדרו: ברי סחרוף. והנה – עוד שאלה שאני מעביר למפיק הערב: איך יתכן "הפיוט הגדול" ללא ברי סחרוף ורע מוכיח, מי שהעלו את אחד הפרויקטים המרתקים בתחום – "אדומי השפתיים", שירי אבן גבירול. "גדול" אבל ללא סחרוף – חסר. סחרוף גילם יותר מכל אמן ישראלי חילוני את המהפך: מדובר ברוקרים שאינם מטפסים ככה סתם על עגלה אופנתית כדי להגיד – גם אני בטרנד.

לא לשכוח: ניסיתי לעקוב במהלך הערב אחרי המילים שהוקרנו על מסכים (צעד חכם ויעיל) מדובר בטקסטים מאוד לא עכשוויים, מליציים, חלקם שירים שנכתבו בראש של לפני כאלף שנה. ארכאיים לרוב הקהל, בטח החילוני שאינו מצוי בפיוט.

האם יופיים הוא שכבש את הרוקר הישראלי? האם יש כאן משהו מיסטי שנבצר מבינתו של כותב שורות אלו? עדיין מדהים שיוצרי פופ מודרניים באשר הם – חוברים לשירה עברית עתיקה. אבל נדמה לי, גם לפי הערב הזה, שאין להתייחס למגמה הזו לחזור לשירים של משוררי ימה"ב ופייטנים שונים כאל טרנד אופנתי. קל מאוד לומר "טרנד", אבל אחרי ששומעים את הצלילים, את העבודה שהושקעה, ה"חשד" הוא שמשהו יותר מאמיתי קורה כאן. דווקא על רקע המסחור וההתמסחרות של הסלולר, מוסיקת שמחות שכובשת היכלי תרבות וקיסריות, המוסיקה האותנטית הרב-תרבותית הזו היא איזשהו בלם.

נ.ב. אם תרבות: איפה הייתה השרה לענייני התרבות בערב שהוא סופר תרבותי. לבמה עלה שר החינוך שהבטיח כסף לשנה הבאה. אבל האם זה אינו עניינו של משרד התרבות?

 

ריגושים לא מעט: "שוועת עניים" – קובי אוז ומיכה שטרית, "אזמר בשבחין" של האר"י – אהרון רזאל וניצן חן רזאל בשילוב של פסנתר וכינור,  "נפשי עוז תדרכי" ו"אנא יה אל מלא משאלי" – ר חיים לוק בשירה פייטנית גבוהה ומלהיבה, התקווה – דניאל זמיר – גרסתו הג'אזית המיוחדת, "אעופה אשכונה" מאת יצחק אבוחצירה בדואט של מיטל טרבלסי וחיים אוליאל, "ידיד נפש" עם לאה שבת ותמר גלעדי, "יעירוני רעיוני" מאת ר' יהודה הלויאתי אנקרי אינטימית ומשכנעת ליד הפסנתר, "יודוך עמים"(תהילים ס"ז) אתי אנקרי בשירת נשים מלאת נשמה עם דין דין אביב, תמר גלעדי, מורן טלמור, מיטל טרבלסי, שלומית לוי, ליאת ציון ולאה שבת.
וגם
 "בזוכרי על משכבי" מאת ר' יהודה אבל בלעם – ערן צור בפרשנותו המיוחדת ועם הסופרן סקסופון של דניאל זמיר, "דרור יקרא" של ר' דונש בן לברט בדואט נשמה של שלמה בר והברירה הטבעית וליאור אלמליח, פייטן-זמר מודרני נפלא, "אור הגנוז" מאת ר' משה זכות בביצוע שלמה בר והברירה הטבעית יחד עם שלומית לוי, לאה שבת ומיכה שטרית, "אהבת הדסה" מאת ר' שלום שבזי במבטא ימני מסורתי עם שלומית לוי, דביר כהן, סגיב כהו וליאת ציון. "מחר בעזרת ה'" מאת שלומי שבן ובביצועו ליד הפסנתר יחד עם הפייטן הרב דוד מנחם.

 

קורה משהו בתרבות המוסיקלית המקומית. אני עדיין מתקשה לחבור לטקסטים האלה. הם אינם שפתי. הם לא ספר השירים ליד מיטתי. הם אינם מזוני הרוחני. מצד שני: הפיוט עונה היום על צרכים לא אצל הפייטנים המוצהרים והותיקים, אלא דווקא אצל דור האמנים שמחפשים חיבור למקורות העתיקים. זה יפה, זה מרתק, וראוי לתמיכה ממסדית לערב או שניים בשנה, דווקא משום הכוונות האמיתיות שעומדות מאחורי מי שטורחים ומשקיעים. 

 

 ניהול אומנותי: דודי לוי וקובי אוז. ניהל מוסיקאלי: דודי לוי, שלמה בר והפייטן ליאור אלמליח. בהשתתפות: התזמורת האנדלוסית מאשדוד בניצוחו של שמואל אלבז. הרכב הרוק בניהולו של דודי לוי – עמית הראל – קלידים, אלון יפה – תופים, ארז לב-ארי – גיטרה חשמלית, ערן צור – בס, ניצן חן רזאל – כינור, אבי שטיין – בוזוקי אירי וכלי הקשה הפייטן ר' דוד מנחם, הפייטן ר' חיים לוק, הפייטן ליאור אלמליח, הפייטן מימון כהן, הפייטן רוני איש רן, אביב שטיין, אהרון רזאל, אלברט עמר, ארז לב ארי, אתי אנקרי, דביר כהן, דודי לוי, דין דין אביב, דניאל זמיר, המדרגות, יאיר דלאל, לאה שבת, ליאת ציון, מורן טלמור, מיטל טרבלסי, מיכה שטרית, ניצן חן רזאל, סגיב כהן, ערן צור, קובי אוז, רואי לוי, שלומי שבן, שלומית לוי, שלמה בר והברירה הטבעית, שם טוב לוי, תמר גלעדי.

הפיוט הגדול – קטעים
הפיוט הגדול – עוד קטעים

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. נשמע ערב מיוחד מאוד ומפעים.
    כנראה יש משהו עמוק בפיוטים ובחכמה העתיקה שבהם,
    שנותן חיבור אמיתי ליוצרים ולקהל .

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות