לפעמים אני מתגעגע ל"צרפתי" הזה, אפשרי אפילו בעברית, ואם בעברית – שיתקרב לניחוח האמיתי. יוסי בנאי עשה לי את זה. הוא היה שנסונר עברי. שי לביא מהרהר בגוף ראשון. יצא לו שנסון. שנסון לא מחייב אותך להיות בל קנטו. חשוב שתדע להעביר את הסיפור. המילים טובות לכולם. שיר "על החיים". מה קורה מסביבנו? איך הדברים משתנים כל כך מהר בעולמנו, ומה אנחנו בכלל יודעים, כלומר – איך אוכלים את מה שקורה, ומי אינו סובל מדאגות מלוות כאבי בטן, הכסף שהוא חזות הכל, הניגוד הזה בין חוסר שלווה לעושר. ויש בשיר גם מקום לאהובה.
השירה פשוטה, (הזכירה לי את הגוון הקולי של מיכה שטרית) לא מתאמצת להיות אחרת ממה שהיא, קצב מידטמפו (שיר נסיעה, שיר רדיו) בעיבוד מלודי מתנגן. על הפסנתר – שי זורמן, יוסי גרושקה באקורדיון, יוסי לוי פורט אקוסטית ואילן וירצברג בחשמלית. חבורה טובה. חברה טובה. להגיד שקרה דבר במוסיקה המקומית – ממש לא. אבל נעם לי, שי לביא, כולל הניחוח הנוסטלגי.
אני לא יודע כמה זמן עבר מאז שהתראינו/ איך הדברים משתנים כל כך מהר בעולמינו/ אין לי מושג למה אני סופר את הימים,את השעות ,את הדקות/ ולמה, למה לעזאזל אני ער כל הלילות
אני לא יודע אם בכלל / התופעה הזאת טבעית / או שאולי הכול נובע / מקיבה קצת עצבנית
אבל עם חוסר שקט/ ועם דאגות/ עליך אהובתי / רצות המחשבות.
תמיד חשבתי שאנשים נראים שלווים יותר/ אם מצבם הכלכלי הולך ומשתפר/ אבל הכסף משגע את בן האדם/ כאילו שבלעדיו שום דבר כבר לא קיים
אני לא יודע אם בכלל / התופעה הזאת טבעית / או שאולי הכול נובע / מקיבה קצת עצבנית / אבל עם חוסר שקט/ ועם דאגות/ עליך אהובתי / רצות המחשבות.
כן, גם בריאות וכסף נותנים לך שלווה/ אחר כך בא האושר ומביא איתו קצת אהבה/ ובן אדם הוא בן אדם למרות הכול/ את חייו רוצה לחיות ולהרגיש כמו כל יכול
