שנדסקס מהו "מופע אקוסטי"? לא יותר משישים שניות. בעולם הרוק מאז האנפלאגד של MTV – האקוסטי הזה בא להדגיש את ההיפך מ"חשמלי". לשמוע "מטאליקה" אקוסטית – אחלה. לשמוע "היהודים" באקוסטית – ואללה. תנו לי רוקנ'רול, אבל בלי דציבלים. כששמעתי "עידן רייכל – המופע האקוסטי", גבתי הורמה בתמיהה. מה, הוא רוקר שמוריד את השלטר? ואולי זה בגלל החורף? אתם יודעים, האינטימי הזה, "מנגנים בשקט" בחמימות חולפת לטמפרטורות מסוימות. תרצו: וריאציה על שיא ההצלחה של "בין קירות ביתי".
מרגע שעידן רייכל והפרויקט עלו לבמה, נפרדתי לשלום מהשאלה הנ"ל. האורות אולי עומעמו יותר, אבל עבר עלינו ערב רייכלי מובהק שאינו זקוק להגדרות. שאלה של מינונים, ניאונסים בעיבודים, יותר חופש באלתור, צבעים קצת אחרים, אייל סלע בכלי נשיפה שנותן קולו דווקא באלתור ווקאלי ולא רק בנשיפה אינסטרומנטאלית כחלק מקונספט אתני אטרקטיבי, עידן בסולו פסנתר (מנגן ושר יפהפה), רביד כחלני שלוקח המון "חופש אתני" ל"התפרעויות" כולל קטע מה – yemen blues שלו, הבנות מאיה וקברה שהניגוד ביניהן הוא קונטרסט מרהיב. וגם יענקל'ה סגל במיתרים וגלעד שמואלי בתופים.
כשהסיפור האקוסטי כבר לא טרד את מנוחת בינתי, עלו בי לאורך המופע הארוך הרהורים להגדרות (נו, מה לעשות שעיתונאי מוסיקה עסוקים בהגדרות) מסוג אחר: אם שברנו את הראש על מהי "מוסיקת עולם" – "המופע האקוסטי" הזה של עידן רייכל נותן הסבר ממצה והגיוני על מהות "מוסיקת העולם" – מופע מיינסטרימי חוצה תרבויות (multi-culture) יש בו אקלקטיות אתנית מסובבת גלובוס נדירה (אפרו, לטיני, ים-תיכוני, תימני, קריבי, ברזילאי), חופש אלתורי שנושק לג'אז, לקלאסי, קורטוב של Folk, וכמובן הטאץ' המודרני – בעיבודים, במנגינות ובהרמוניות, בטמפרמנט, בצבעים. חותמו של היותר מגיע גם בשירה עדינה (אחרי הכל עידן הוא) נוגעת ומגעת.
אקוסטי? עזבו. אותה הגברת בתפרים קצת אחרים של האדרת, והיא יפה כשהייתה. תרצו – אקוסטית. תרצו- קצת אחרת. אבל לא יותר מדי.
בהשתתפות: כברה קסאי, מאיה אברהם, רביד כחלני, גלעד שמואלי, יענקלה סגל, איל סלע
הפרויקט של עידן רייכל – קטעים מההופעה האקוסטית
