אם לאשתו לא היה ברור עד עכשיו, יבוא השיר הזה ויבהיר לה ללא כחל ושרק – היא אשתו! לפי ג. יפית, צריכה לבוא פה נקודה. לא אהובתו, לא כל חייו, לא התגשמות חלומותיו הארוטיים – אלא אשתו, Simple as that, זו שקודשה בטבעת כדת משה וישראל. כלומר עברנו את שלב הרומנטיקה, חופה וקידושין ועכשיו – מבחן החיים, וכאן, מתברר לפי טל שגב, שהוא (הדובר) לא טעה, וגם כנראה לא יכנס לסטטיסטיקה של כמעט ארבעים אחוז גירושין: היא מנשימה ליבו, שומרת עליו שפוי, היא כל השמחה שבליבו, מקבלת אותו כמו שהוא. מה רע? הייתי דופק בעץ ומפזר מלח – רק שלא יתאכזב. מוכן אף לחצות בשבילה את הים (זה מסוכן), כי היא "אשתו לנצח". נצח? לא כדאי מקדם ביטחון? לא רצוי להרגיע? מצד שני: מי שם אותי? האיש כורע ברך בפני העזר וזועק לה "את אשתי". למה לחשוד?.
דודו אהרון מתרפק בטון נוגה מתקתק, מטפס מהמעודן והשקט לשיאי הרגש. פסנתר והרמוניה שקטה נוסק לסלואו מוחץ, מנגינת הלב מסאן רמו, ולפי הטון והמנגינה – היא אכן אשתו.

יש לי אותך וזה הכול בשבילי/ את מנשימה את ליבי/ את שומרת עליי שפוי ומרגיש את חיי/ יש לי אותך וזה הכול בשבילי/ את מקבלת אותי כמו שאני/ את כול השמחה בליבי/ את אשתי רציתי רק שתדעי/ לא אלך בלעדייך אף פעם/ אחצה בשבילך את הים/ בקיצור את הכול בחיי את אשתי/ יש לי אותך וזה הכול בשבילי/ אני לא צריך שום דבר/ רק שלא תעזבי כי אז אתנתק מעצמי את אשתי לנצח את עולמי/ לא אלך בלעדייך אף פעם/ אחצה בשבילך את הים/ כי אנחנו לנצח ביחד/ בקיצור את הכול בחיי/ לא אפגע בליבך לעולם את אשתי
את אשתי…
לא אלך בלעדייך אף פעם/ אחצה בשבילך את הים/ ואצעק שכולם ישמעו…
את אשתי