רישום זרם מחשבות על רקע בדיקת סי.טי. החרדה הבריאותית האישית המיידית (הולך למות?) מצטלבת עם ההיבט הקיומי בלחיות במקום הזה (היו רגעים שחשב שהארץ נהדרת) פולק סונג סימטרי. עדר שר את הנרטיב כפי שהוא – בלי לייפות. קול מלוחש, כמו מהרהורי ליבו, מה שמשאיר אותי קצת מרוחק. חשבתי על זמרים מספרים כמו פול סיימון, רנדי ניומן, ליאונרד כהן שמצליחים לשדר מהאזור שמתחת למיתרי הקול. אצל אלון עדר משהו שם חסר, כאילו נטול אופי, אבל לזכותו ייאמר – תוגת קולו נשמעת אמינה. והמנגינה מקסימה. אגב, ליאונרד כהן, תוספת הקולות נשיים שכהן מאמץ אותה ברבים משיריו – תורמת ניואנס יפה לשיר של אלון.

באוטובוס בדרך יש שתי אפשרויות/ אחת למות שנייה לחיות/ אני באמת מאמין שאיך שאחשוב/ יכריע את מה שבין רע לטוב //
זוהי דרכו של האנטי גיבור/ הגיבור זה אני והאנטי ישמור / אותי מלהקל ראש בדבר
וככה בשקט הסבל נשמר //
קולות של יונים שאותי מחזירים/ לבקרים בקיבוץ כנרת/ אריק ושלום מאחורי הצלילים/ שלושה תקליטים של כוורת/ זה היה בשנים שחשבתי תמים/ שהארץ הזאת נהדרת
אבל זה החזיק רק כמה רגעים/ וזכיתי בעצבות מאוחרת
עכשיו לא מצליח לראות את האופק/ במקום מנגינות אני שומע את הדופק/ שלי בזמן שצועד בכבדות/ נו, לבדוק אם אחיה או אמות
אחרי שעות מעיקות הגיעו הבדיקות/ שהכריזו – "אתה בריא"/ הלב, הכבד והראות שמורות/ אך אין מי שישמור אותי