רוטבליט הוא הכי רוטבליט כשהוא שר את שיריו. השירים שלו הם מפעל חיים במוסיקה המקומית, כתב למי לא, מאיינשטיין ועד קראוס, אבל יש רגעים שרוטבליט רוצה לשמוע את שיריו לא איינשטיין ולא קראוס אלא רוטבליט. ויש לו כאלה.
הנה בלדה שמספרת על התאבדות – לא הכול ברור בסיפור ומה הוא עושה בתוכו – האם הוא הפושע, השופט, התליין, הבלש החוקר את עצמו. הספק שמכרסם, חוסר הידיעה. יותר משל ונמשל מאשר סיפור. איך פותרים את החידה – מי אני ומה אני בעולם, ואיך להגיע למקום שהוא מעבר לטוב ולרע.
הטרובדור שר את הסיפור. רוטבליט המשורר והמהגג והזמר. ככה זה צריך להישמע. מצא פסקול בלוז קאונטרי להגיג המחורז. הגיטרה של קלפטר, הכינור של גריילסאמר מוציאים את השיר לדרך. אפשר לשיר את זה בלי מנעד ולשדר המסר והתובנה. לא קול זמר אבל בכל זאת קול שר. הנרטיב מגיע בסטייל ליאונרד כהן כולל תוספת הקולות הנשית (עלמה זוהר) כולל האינטונציה. צריך להודות שכהן הוא יותר זמר מרוטבליט. אבל הראש – דומה, וגם טוב שרוטבליט שר לפעמים את רוטבליט.
הָאֶקְדַּח הַחוּקִי/ הֶעָבָר הַנָּקִי/ לֹא נִרְאוּ סִמָּנֵי אֲלִימות / הַטִּפָּה הַמָּרָה
הַגּוּפָה הַקָּרָה / הַיָּד הַמּוּשֶטֶת הָרֹאש הַשָּמוּט
וְאֵין לִי קָצֶה שֶל חוּט/ אֵין לִי קָצֶה שֶל חוּט…
עוֹד גִּרְסָה שֻחְזְרָה/ בַּמַּרְאָה הַשְּבוּרָה/ הַתְּמוּנָה לְעוֹלָם לא שְׁלֵמָה / אֵין עֵדֵי רְאִיָּה/ אֵין בְּדַל רְאָיָה/ בַּחֹשֶךְ הַזֶּה מְגַשֵּש כְּסֻמָּא
וְאֵין לִי מֻשָּג אַחֲרֵי מָה/ וְאֵין לִי מֻשָּג אַחֲרֵי מָה
וּמִי אֲנִי כָּאן/ מָה אֲנִי כָּאן/ אֲנִי הַפּוֹשֵעַ אֲנִי הַקָּרְבָּן/ אֲנִי הַשּוֹפֵט וַאֲנִי הַתַּלְיָן
וַאֲנִי הַבָּלָש / הַחוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ כַמּוּבָן.
בֵּין אַשְמָה לִכְאֵב / הַגַּלְגָּל מִסְתּוֹבֵב / מְסָרֵב הוּא לָשוּב לְאָחוֹר / וְיֵש לַיְלָה אָפֵל / בְּתוֹכִי לֹא חוֹמֵל/ עָלָיו שַחַר מַפְצִיעַ וְאוֹר
וְאֵין לִי לְאָן לַחֲזֹר/ אֵין לִי לְאָן לַחֲזֹר
וּבָאוֹר הַחוֹמֵק/ בֵּין זִרְעֵי הַסָּפֵק/ אוֹתָהּ שְאֵלָה לֹא פְּתוּרָה/ אִם יֵש רֶגַע אֱמֶת
בֵּין הָחַי וְהַמֵּת/ שָׁם מֵעֵבֶר לַטּוֹב וְלָרַע
מֵעֵבֶר לַטּוֹב וְלָרַע/ מֵעֵבֶר לַטּוֹב וְלָרַע
כִּי מִי אֲנִי כָּאן/ מָה אֲנִי כָּאן/ אֲנִי הַפּוֹשֵעַ אֲנִי הַקָּרְבָּן/ אֲנִי הַשּוֹפֵט וַאֲנִי הַתַּלְיָן/ וַאֲנִי הַבָּלָש הַחוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ כַּמוּבָן
