הרושם בהאזנה ראשונה: לא קול גדול, לא שיר גדול, פרי לא בשל. מעין פיוט של תמימות רכרוכית שמסתלסלת בצליל ים תיכוני. הגבר החושש-חלש שמפחד בחושך כילד, מבקש שתצייר לו דרך ומבטיח להיות גיבור, רק שתראה לו הדרך, שתיתן לו כוח לחלום. בהאזנה שנייה גיליתי יופי ראשוני, חום אנושי, שזירה יפה של צליל מיתר, הקשה ואקורדיון, וגם גיליתי צליליו האקוסטיים הנאים (שלום מור מנגן גיטרה קלאסית וטאר פרסי, ככה שבסופו של דבר והצטרפתי לשלום מור במאבקו להתגבר על הפחדים ולחלום חלומות. עכשיו השאלה היא – האם הקסם הראשוני הזה ימשיך להלך גם בשיריו הבאים.
ספרי לי על ארץ של שלום
ציירי לי את הדרך
ושירי לי על המקום
בו לחיים יש ערך
כדי שאוכל עכשיו להירדם
ולחלום עלייך
כי שוב הלילה הפחד מתעצם
אז קחי אותי אלייך
אני מבטיח להיות גיבור
לא לפחד בחושך
ועד שיעלה עלינו אור
הראי לי את הדרך
ספרי לי על מדבר שומם
אשר רווה ממים
ותני לי את הכוח לחלום
וזה מספיק בינתיים