מבוגרים שרים שירים על ילדותם. כמו שהילדים שנמים לא רוצים לדעת, הם (הילדים) לא ירדו לסוף דעתו של המבוגר ששר "הייתי פעם ילד השדה אףפעם לא בוכה ורוצה הכל לשכוח", מתגעגע לימים של תום ילדות. גדעון כפן וזאב טנא כתבו את המילים לשיר שיצא ב-1989, בועז מעודה גויס לקאבר לטובת "אליפים" בערוץ הילדים.
זה שיר למבוגרים מתגעגעים, שיר על ילדות. המנגינה היפה והטון של מעודה מנסים להביא אותו ל-2011. אין בגרסה הזו משום אינטרפרטציה שממש מצדיקה החזרתו של השיר, פרט כמובן לקולו הדק-גבוה הרגיש והמתרגש של מעודה שמצליח להעביר תחושת הגעגועים לילדות של שדות. העיבוד עשה מזה פופ עם מעבר חשמלית משדרג. מעדה ממשיך את מסורת הקאברים של כוכב נולד. את המגמה הזו כנראה אי אפשר לעצור. עדיין ההתרפקות הזו מפעימה, הגם שאינני בטוח שהבחירה לסדרה נכונה.
כשהילדים נמים זה לא תמיד / שהם רוצים לישון / הם לא רוצים לדעת / כשהאצבעות עוברות / בתוך שערותיך הרכות / הן רק רוצות לגעת
הייתי פעם ילד השדה / אף פעם לא בוכה / ורוצה הכול לשכוח / לראות את העשב שגדל / איך נחל מתפתל / ובתוך חלום לשקוע
כשהמחשבות עוברות / בתחנות הראש מבלי לצפור / כמו מתוך קדחת / זרם של מילים סתומות / שוטף את הגבולות בין כן ולא / אני רועד מפחד
הייתי פעם ילד השדה / אף פעם לא בוכה / ורוצה הכול לשכוח / לראות את העשב שגדל / איך נחל מתפתל / ובתוך חלום לשקוע
עכשיו אני לבד / אוחז ברגעים שנשארו / שעוד רוצים לגעת / רחוק מן השדה / אני עוד/ מחפש / את השבילים / שאז גילה הנער.
הייתי פעם ילד השדה…
3 תגובות
דווקא הפשטות שבה הוא שר את השיר הצליחה להכניס אותי ל"סרט של פעם". קול מדהים, כרגיל 🙂
בועז חביב. כל כך חביב. מרוב שהוא חביב , הוא שכח להתייחס למה שהוא שר. וגם כך הקול שלו כל כך לא מסתדר עם השיר הגברי הזה. השיר החזק הזה קיבל בביצוע הזה משמעות כמעט פסטיגלית, מאד אופנתי היום.
שדה טרשים.
קול מושלם.