ציפורים באות לעזרה במיוחד בשירי מצוקה אישית, בשיר החדש של מור מנדל זה אמנם אינו מחזור, אבל גם לא פסגת הליריקה, ולא צריכים להגיע דווקא עד לאה גולדברג. שוב – היחסים בינו ובינה שמולידים עוד כשל ועוד אכזבה ועוד פצעים ועוד מועקה. וגם קרן אור בקצה המנהרה.
מצד שני (כמה טוב שיש צד שני) – מור מנדל מצליחה בקולה היפה, בטון מעט מלנכולי ובמנגינה נוגה לשדר את תחושת העצב גם בלי לקרוע את מה שנמצא מתחת למיתרים. שיר פסנתר שמתנגן בפשטות יפה, מעבר שטוען בדרמטיות לא סוערת, עיבוד שמוסיף שכבת אווירה משדרגת. סנונית ראשונה לבתה של הזמרת דורית ראובני. האם היא מבשרת את בוא האביב של מור? ניתן לסקרנות להמתין.
לפתוח דלת לעבר- אני מתביישת/ עוד קשר שנשבר- אני מתנתקת/ לדעת לשקר מול צחוק שמתגבר בין אנשים/ אתה שמתקרב נכנס לתוך הלב/ ואני רק רציתי-
לעוף אל תוך השקט/ לשמוע את הציפורים שרות- לוחשות לי/ לעוף- אני רועדת/ דלת נעולה שנפתחה
למצוא פינה חמה, כבר לא מסתתרת/ נשארתי אחרונה, אני מתקנת/ חיבוק שלא מרפה, מגע שמרפא את הפצעים/ סולחת לילדה, על מה שלא הייתה/ ואני שוב חוזרת-
לעוף אל תוך השקט/ לשמוע את הציפורים שרות- לוחשות לי/ לעוף- אני רועדת/ דלת נעולה שנפתחה
3 תגובות
לא טוב בכלל. מה זה יור אמי סידר לה?
הצליחה לרגשני , מוצלח , יופי
יפה מאד! שיר מאוזן מכל הבחינות. כך עושים מוסיקה טובה, אפילו אם אין לך קול של זמיר. טל פורר עשה עבודה מעולה בעיבוד וקרא את השיר והזמרת באופן מושלם. נא להשמיע בבקשה.