הומאז' Hommage

איתמר ארז ואנסמבל אדמה Itamar Erez & The Adama Ensemble

הוצאה עצמאית
4.5/5

איתמר ארז הוא מוסיקאי (גיטריסט, פסנתרן) הכפר הקטן, שמתמחה בהטמעת אוצרותיו המוסיקליים של עולם המוסיקה הגדול, כדי ליצור פסיפס שחוצה גבולות.
מהות ה – Crossover טבועה באישיותו המוסיקלית. Hommage שיצא כארבע שנים אחרי Desert Song,  הוא אלבום אי.סי.אמ. מובהק (ECM הלייבל הגרמני שמתמחה במוסיקת ג'אז וקלאסית מודרנית מובחרת), אם כי עטיפתו פחות ספרטנית מהעטיפות המאפיינות את החברה הזו. כל עשרת הקטעים שנכתבו ועובדו ע"י איתמר ארז הם עושר מוסיקלי יוצא דופן. אפשר לסכמם בקלישאה – מסע מוסיקלי מרתק. או: כל קטע הוא תחנה אחרת בסיבוב הגלובוס של ארז.
מקורות השפעה: המלחין, הפסנתרן והגיטריסט הברזילאי אגברטו ג'יסמונטי, נגן העוד הטוניסאי אנואר ברהים, גיטריסט הפלמנקו הספרדי ויסנטה אמיגו, וגם מוסיקאי העולם, רב-נגן, הטורקי עומר פארוק טקבילק, הגיטריסט הצועני לולו ריינהרדט. ארז לא רק שאינו מסתיר את מקור ההשפעה. הוא מזכיר ליד הקטעים הרלוונטיים את שמותיהם.
חלק מהיצירות נקראות על שמות המשפיעים: Anouar – על שמו של אנואר ברהים, Omar'aעומר פארוק טקבילק, שאף מנגן בקטע הזה בחליל ניי – אחד מקטעי ההוקרה היפים באלבום – דווקא משום פשטותו המלודית, והאינטראקציה המלהיבה בין החליל הדינמי לגיטרה של ארז. אם יוצאים מהאלבום הזה ביצועי מופת – זה הקטע הזה.
אלבום כזה לא נועד לגרום לך לחפש את יופיו של המקור. ברור שמי שנפשו חשקה בעולמו המוסיקלי של אנואר ברהים, לא ימצא אותו דווקא אצל איתמר ארז. ארז שם הדגש כל האינטראקציה בין העולמות המוסיקליים. ההומאז'ים לוינסטה אמיגו ולאגברטו ג'יסמונטי הם מהשפעות הגומלין היותר מרתקות באלבום: Prisoner's Song מבליט זמר פלמנקו מעולה כמו יהודה שוויקי. הקטע הוא תמצית וירטואוזית סוחפת ומרטיטה של הפלמנקו המודרני, עם הטונים המוכרים של שירת התשוקה, המחיאות הקצובות ומעברים מפתיעים. בולט במיוחד שלמה דשת על כלי הקשה. סולו הגיטרה של ארז, בהמשך, שנקרא Belonging, משלים את החיבור לפלמנקו.
Hommage הוא כבר עולמו של אגברטו ג'יסמונטי, ואין לי שום ספק, כי גם כאן קיימת הרבה יותר מסתם אהבה. ארז חזק בתוך עולמו המוסיקלי. הקטע הוא הרבה יותר מהומאז'. לקח מג'יסמונטי, אבל גם יצר יצירה מרגשת משלו.
האזנה לאלבום של ארז צריכה להתייחס למכלול, כלומר לקולאז' שהוא מרהיב בפני עצמו. בתוכו קיימים גם קטעים שאינם מסומנים כמושפעים ממלחין או נגן זה או אחר: The Promise  ו – Intense המצויינים, מזכירים בגוונים שלהם את Oregon, הרכב הג'אז של ראלף טאונר, קטע של פסנתרן המנהל דיאלוג מלודי מופלא עם נגן האבוב, יורם לכיש.
Hommage הוא אלבום שההאזנה אחת לא תגלה את מרקם היחסים המוסיקליים שאיתמר ארז הצליח לייצר – בינו ובין משפיעיו, בינו ובין נגניו.

איתמר ארז – פסנתר, גיטרה, דני בנדיקט – תופים, יוראי אורון – בס אקוסטי, יורם לכיש – אבוב וקן אנגלית

איתמר ארז ואנסמבל אדמה – Hommage

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן