הדיוה אדמונית השיער פותחת את אלבומה החדש במה שנשמע הפקת פופ-טראנס עדכנית. Qui Mais…Non הוא המוצר הכי אטרקטיבי שניתן ליצא היום מצרפת. כבר אלבום 8 בדרכה של נסיכת הפופ הצרפתי, והפעם, אחרי שבמשך שנים עם השותף הקבוע שלה להלחנת שיריה Laurent Boutonnat – ניסיון ראשון לשתף פעולה עם כותבים ומפיקים שונים. את מרבית האלבום המרענן כתבה והפיקה יחד עם Moby, ההרכב הבריטי Archive והמפיק המוזיקלי החם והמבוקש RedOne (ליידי גאגא, אנריקה איגלסיאס ועוד).התערובת לוקחת אותה למסלולים ולצמתים עדכניים.
מילן פארמר כנראה יכולה להרשות לעצמה: זו אחת מהפקות הפופ היותר יקרות שנוצרו בעולם המוסיקה. משתלם לה? תלוי מאיזו זווית מסתכלים-מאזינים: האלבום החדש הוא לבטח יותר דאנסי מקודמיה. הטקסטים פחות מורכבים, מאפשרים למסיקה לקלוח, או במילים פשוטות: אתה לא חייב להיות פריק של פופ צרפתי כדי לצלוח את הדיסק הזה בהנאה, מה שאומר כי מילן פארמר חוצה גבולות ושפות בקלות יותר מנסבלת.
זה עדיין איינו אומר שאנחנו מקשיבים לאלבום מושלם/הרפתקני. נהפוך הוא: זוהי פארמר כמו שהכרנו אבל עם משב רוח רענן לעומת שני אלבומיה הקודמים, כאשר מורגשים ההבדלים בטיב ההפקות המיוחדות, למשל – Light Me Up ו – Leila של Archive שהם יותר רוויי אווירה. המגוון אינו רק באופי ההפקות, אלא גם בעושר המלודי. Toi l'amour של מובי הוא שיר מצוין שמשאיר אותה למרות ההפקה המאוד מלוטשת בקווי המתאר הצרפתיים הייחודיים לה. מיוחד גם M'effondre – טקסט קצר טעון האווירה תודות להפקה אלקטרונית מרהיבה. משקיעה, מתגוונת, מתעדכנת. מילן פארמר 2011.