הופעת השקה

אלון עדר

תיאטרון תמונע
4/5

לרגעים הייתה תחושה של דז'ה וו שלושים וכמה שנים אחורה לדור ענקי המוסיקה שיצר משהו בראשיתי במוסיקה הישראלית, ענקים מקומיים כמו שלמה גרוניך, שם טוב לוי, שלמה יידוב, מתי כספי. אלון עדר – באוריינטציה המוסיקלית שלו הוא הנציג העכשווי של רוח המוסיקה ההיא, במהלכים המלודיים, בהרמוניות, בעיבודים, מסוג מוסיקאי של מוסיקאים, שבשביל להלחין טקסט איכותי, יעלעל בספרי משוררים ויאתגר את עצמו.
תיאטרון תמונע. מרץ 2011. מופע השקה מקבל משמעות יותר תקשורתית, כשההורים שלך הם מיקי קם ויהודה עדר. אבל המקדם היחצני בטל בשישים. כשאתה צריך להציג את מה שיש לך להציע – אין הנחות, ולאלון עדר יש מה להציע.
סקרתי כבר את האלבום שלשמו התכנסנו בתמונע. כתבתי שאלון עדר אינו מסתפק בשירי אהבה מינוריים מקסימים. הוא יוצר אקלקטי מאוד, שאתגר עצמו באלבום מאוד מורכב, שבמרכזו התמודדות עם שירים של משוררים שונים – יהונתן גפן, יהודה עמיחי, שיר שערך מסיפור של יורם קניוק, משה שכביץ, אברהם חלפי, יונה וולך, זלי גורביץ'.
באותה רשימה כתבתי גם שאלון עדר יצטרך אוזני קהל קשובות לקשת הצבעים של שיריו,  כי אלון הוא מסוג היוצרים המצוינים שמתמודדים עם טקסטים במוסיקה לא שגרתית , בלי להבטיח למאזין גן של להיטים.
מהדיסק לבמה: במה היא עולם אחר: היוצר כבר אינו יכול להסתגר במגדל השן של יצירתו. הוא יורד, כמו שאומרים, אל העם. אתלה בדוגמאות מאותו דור, שאלון עדר מתחבר אליו: שלמה גרוניך שההופעה שלו היא זירת קברט, מתפוצץ מעודפי אנרגיה וכריזמה, מתי כספי המאופק אבל עם ההומור המיוחד לו, שם טוב לוי שמעדיף לתת למוסיקה לדבר. 
המעבר מהאולפן-אלבום מצוין ככל שיהיה, לבמה, דורש מהיוצר לחוש קהל, לתקשר איתו. נדמה לי שעל הנקודה הזו יצטרך אלון עדר לעבוד. יש לו בבית שחקנית נפלאה, אמו מיקי קם, שתיתן לו עצות מעולות בכל הקשור לנוכחות בימתית. בשלב הזה בין מושב הפסנתר בפינת הבמה ובין עמדת הגיטריסט בקדמת הבמה הוא משחק אותה מאוד Cool בחיוך מעט שובבי, – ועדיין – אומרות לי תחושותיי – נוכחותו או אישיותו אינם מספיק מגיעים. אני מאמין שבתהליך ממושך של צבירת ביטחון ושעות במה, גם הסוגיה הזו תיפתר. Performance – הוא חלק מהתמקצעות של כל אמן צעיר שמעוניין להגיע לכמה שיותר קהל. בינתיים – המוסיקה הנפלאה של אלון עדר מבוצעת בסולו ועם ההרכב המצוין שליווה אותו מעניקה לו עמדת זינוק של ממש במוסיקה המקומית.

נגנים: ספי ציזלינג – חצוצרה, אבנר קלמר – כינור (פסנתר בשירים אחדים), רן דרום – גיטרה חשמלית אלון לוטרינגר – בס, איתן אפרת – תופים. נגנים אורחים: עוזי פיינרמן – גיטרה (ב"רק לא לבכות"), אודי שימחון – גיטרה (ב"סי.טי")

שירים: כל טיפה של רגש, העולם קשוח ואכזר, הנדנדה, היום האחרון של הסתיו, החיים היפים של קלרה שיאטו, ויש ציפורים בשמיים, הרצון שלי לתת, עד שמפשיר בי שיר, גופי היה חכם ממני, סי.טי, ההוא עם הכלב השחור, רק לא לבכות, הפעמון, הסרט ששיחקנו בו נדם, את עוד תהיי איתי, קשה בלילה בלי אדם, השעמום, לא חשוב כלל ה יבוא, שוטף את המילםי.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. גם אני הייתי בהופעה- ראיתי אדם שופע נינוחות וכריזמה, כל שיר נצרב בליבי כאילו היה שם תמיד, כל כך הרבה מוסיקליות לא יצא לי לפגוש כבר הרבה זמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות