"קלאסי-רוק"

נינט וסימפונט רעננה

בית האופרה, המשכן לאומנויות הבמה
5/5

באחד מרגעי הקונצרט, התלוננה נינט שהיא אינה שומעת די את הקהל בין השירים. "מה זה השקט הזה"? היא שאלה בחיוך. הקהל הבין, והחזיר לה במחיאות ובשריקות. לא בדיוק לזה היא התכוונה. יכול להיות שהיא חשה מעט צינה במקומות שהיא חיפשה חום, בין שיר לשיר.
האם הקהל שהגיע לבית האופרה רצה להרגיש קונצרט קלאסי, ולא מופע רוק במושבים המרופדים של המשכן?  או שנינט טייב שכחה שהיא אינה בבארבי? גם בלי לענות (יש משהו מזה, יש משהו מזה) – כפי שהיא שרה עם הסימפונט רעננה – הגיע לה הרבה חום, ביצוע אחרי ביצוע.
אם להתחיל בשורה התחתונה: זמרת. זמרת גדולה. עזבו ז'אנרים. זמרת רצינית, שלקחה על עצמה פרויקט ועבדה עליו כדי להגיע לתוצאה המצוינת שקיבלנו. נינט אינה זמרת אופרה, וטוב שכך, כי ביכולות הווקאליות העכשוויות שלה, היא אינה צריכה את הטכניקה הווקאלית הזו:  במה שיש לה היא משדרת הרבה יותר מטכניקה. היא בחרה ב"אין בי חרטה" של אדית פיאף, כי היא ידעה שאת השיר הזה גם במעט הצרפתית שהיא יודעת – היא תיקח למקומות הכי חזקים מבחינתה. העוצמות הדרמטיות ב"כלב" (קול צרוד נמוך) , ב"אם אני אלך" הביאו את השירים האלה למקומות שהיא עצמה עדיין לא ביקרה בהם. האינטימיות שהיא העניקה ל"אני מודה" של מאיר אריאל הפכה את הביצוע לתפילה מרגשת של ממש, והפעם נינט היתה ללא התזמורת מאחוריה. So Real של ג'ף באקלי – הזכיר עוד מקור שתידלק אותה. וגם השיר החדש "היום" שבקע ממקומות עמוקים שמתחת למיתרי הקול.
וכמובן, מבחר שירים מאלבומיה. אם הייתי צריך להגדיר את החיבור לעיבודים המצוינים ולסימפונט רעננה – אז הייתי הולך על "קומוניקטיבי פוגש את הקלאסי". מצד אחד – העוצמות והפרשנויות המיוחדות שהיא לקחה משם, שהן "רוקיות" במהותן, מצד אחר – העיבודים הלא מתקתקים מדי לתזמורת, שפגשו אותה במקומות מאוד טובים לה, ששדרגו והעצימו את התוצאה הסופית.
נינט נראתה נהדר
, באיפור הזה, בתסרוקת הססגונית שכיסתה מדי פעם את פניה, תקשרה בחום ובקלילות מחויכת עם התזמורת ומנצחה רועי אופנהיים, ואפילו זיהתה את קול העידוד של אביה, שהגיע בצעקה מהקהל.

נינט סגרה סופית חשבון עם כל מי שירד עליה בימי פסטיבל ערד. היא הוכיחה בערב הזה, כי קומוניקטיבי היה שלב אחד בהתפתחות שלה, החבור ל-40 נגנים הגיע ממקום של סקרנות לחדש ולהתחדש, גם מתוך בגרות אמנותית ובשלות קולית, שביחד העניקו לנו חוויה נינטית מרגשת חד-פעמית בעיבודים סימפוניים ובאינטרפרטציות חדשות. נינט כמו באה להגיד: אני קודם כל זמרת, לא משנה הז'אנר, אני נותנת לכל שיר את מה שאני חושבת שצריך לתת לו, אם אלו גיטרות חשמליות או תזמורת סימפונית, אבל כמה מפתיע – תזמורת סימפונית עשתה לה כל כך טוב שבא לך להגיד, לכי על זה. קחי את סימפונט רעננה לעוד שלוש ארבע הופעות.

שירים: עבדים, מדברים, כלה, שלווה, אולי בחגים, אין בי חרטה – אדית פיאף, כך היה תמיד
יחפה, So Real, כלב, כדור פורח, היא יודעתֿ, פרח, אם אני אלךֿ, היום. הדרן: מודה אני, כשאתה כאן

מנצח: רועי אופנהיים. עיבודים: זהר שרון, חי מאירזדה, אורית גוראל, אמיר לקנר ואשר גולדשמידט

נינט קלאסי רוק עם סימפונט רעננה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

6 תגובות

  1. אין מילה שיכולה לתאר את ההרגשה שעברתי בשעה וחצי אללו ! וואו אחד גדול ! פשוט צמרמורת מכל שיר יותר ויותר! נינט הייתה מדהימה מדהימה מדהימה ! כובשת כריזמטית-כהרגלה. לא יכולתי להוריד את העיניים שלי ממנה לשניה אחת! כל כך מומלץ שהיא תעשה את ההופעה הזו שוב! לפחות פעם אחת! באמת שלכל מי שהיה ספק אחד קטן אפילו לגביה-נעלם!
    נינט אני אוהב אותך תמשיכי כך!!

  2. כן, אבל
    זמרת גדולה מאד ובמיוחד בשירה המעודנת והאצילית.אהבתי את הכיוון המורבידי האירופאי בלחנים ובהגשה.השיר החדש שנכתב במיוחד לערב זה הינו שיר מעולה ביותר.שאפו
    ובכל זאת היו שם כמה תנועות גוף שלא מתאימות להיכל ולמעמד.זה לא מועדון רוק אפל ויש להתאים עצמך.העיבודיפ קלאסיים גם התנועות צריכות להיות קלאסיות ואצילות בהתאם.העוצמה באה דווקא מהאיפוק ולא מתנועה חדה וגדולה כיאה לשפת הרוק.גם הצבע בשיער לא יפה.וגם הבטן המבצבצת לא מוסיפה כבוד.נינט את יכולה להיות זמרת לאומית במובן הטוב של המילה.אל תסתפקי במגדלורים העקומים
    באהבה
    אני

  3. אני חושבת שהיא מדהימה ושרה מעולה במיוחד בשיר של אדית פיאף היא הייתה נהדרת
    היו כמה קטעים מאוסים במופע לטעמי..
    אבל בסה"כ הופעה טובה

  4. מדהימה,מדהימה,מדהימה.

    יוסי, בבקשה תעלה כמה קטעי וידאו או אודיו שנוכל לשמוע שוב.
    זמרת גדולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן