תמי פדרמן

תמי פדרמן

היי פידליטי
4.5/5

חיפשתי שם לדיסק. לשווא. תמי פדרמן. תו לא. הייתי מציע את השם "לגעת" כשמו של השיר הראשון. למה? כמעט כל הדיסק הזה הוא דיסק של נגיעות רכות, נוגות, לעיתים שמימיות.
"רוח נושבת/ חלום אני רוקמת/ לגעת, לגעת בלב ים"
פדרמן שרה את השיר כמעט מתוך הזיה. הליווי אקוסטי. פשטות רכה. שיר שממלא בגעגועים לבלתי ניתן למגע. קסום.
את "לרקוד לבד" מצאתי גם בגרסה אנגלית לקראת סוף הדיסק תחת השם Tiger Girl. את הגרסה העברית כתבה שילה פרבר, תרגום משלה מזרם תודעתה.
"את מה שאבד לי/ אחפש בחול/ להיות יפה מולו/ כמו כל השאר" ו"מה הוא מבין/ עדיף לרקוד לבד/ להיות כמו בן לחשוב כמו בת/ שקופה כמו בובה יפה"
באנגלית: Can't seem to find what i'm looking for/Can't feel beautiful. מצאו את ההבדלים. הם אינם קטנים. אני אוהב את שתי הגרסאות, האנגלית נשמעת אפילו יותר מחוברת למחוזות הפולק רוק של פעם.
תמי פדרמן, תום ראשוני, רגישות מופלאה, שירה שברירית-רכה שמשדרת אמינות, מספרת על מה שאבד לה, מה היא רוצה להיות מולו – יפה כמו שהיא (כמו צליל של גשם, כמו אהבה אחת) ושכבר עדיף להישאר עצמה, לרקוד לבד, להרגיש חופשייה, כי אותה הוא לא ישבור.
פדרמן מצליחה להביע ברגישות מעודנת את סערת תחושותיה. מעלה מחדש את ה"ג'וני מיטשליות" של פעם. העיבוד שומר על איזונים נכונים, צליל מיתרים שמלטף. לחן-ביצוע צנועים, מאופקים, הכל כאן מסוגנן בטוב טעם, כל כך נקי אקוסטי ומאוזן, שהוא נשאר לירי מאוד, נוגה-רכרוכי בנעימותו.
הקו המלודי המינורי רך-חלומי-שמימי-תשוקתי, עובר כמעט לאורך כל השירים הבאים.
ב"את מי שאת", מנגינה נוגה, שמעוטרת בקצב של נגיעות רכות ובצליל כלי מיתר יפה.  ושוב הפשטות, שנשמעת לעיתים כתיבה פרוזאית פשטנית: "לא זה לא משנה מה כולם יגידו/ כי בסוף את תלכי אחרי הלב שלך" – נשמע המשפט הכי נדוש, אבל הטון של פדרמן הופך גם את הפשוט לקסום. נאמר את זה ככה: הטון והמוסיקה בעיבודיו של אסף אמדורסקי עושים חסד גם עם טקסטים לא מבריקים כמו "מתנה" ("ואני מנסה/ אני מגלה את כל מה שקיים בי/ נותנת לך מתנה") כנ"ל השיר "אין יותר גבוה" שנפתח במילים שנשמעות לכאורה הכי פשוטתבעולם: "איך כשאתה מסתכל עליי/ אני פתאום נהיית הכי יפה", ושוב הטון הרך-גבוה-מתכוון מצליח להעניק למילים אמינות אישית.
פדרמן זכתה להפקה מוסיקלית אינטגרטיבית יפה עד מקסימה של אסף אמדורסקי. עיבוד המיתרים ל"נסיכה אבודה" ("כל אחת חושבת שהיא המיוחדת/ אבל כולן אותו הדבר/ אחרי עשרים שנה/ עומדת מול מראה/ וזאת עדיין את/ נסיכה אבודה") עושה חסד עם השיר. העיבוד ל"לידך" טוען את השיר במתח דק שחובר לטון תשוקתה של תמי.
חריג: "אחת-שתיים-שלוש" תמי פדרמן מחייכת מתוך מגבלותיה-תסכוליה – איך שהיא מובלת על ידי לוח זמנים שלו, וזמנה אינה ממש זמנה, מצב שגורם לה לוותר אפילו על "החלום" שלה. פעם ראשונה בדיסק שפדרמן אינה טובלת בתוגתה, קצב שפזר ענני הקדות, הצליל האקוסטי, ההרמוניות מגיעים בזחיחות שהופכת את השיר למבע מרחף ונעים, כמו היוצרת זמרת אומרת – גם אם אני סובלת, אני נוטה להשלים בבת שחוק שלא תשנה את המציאות. חביב, מתקתק יותר ממריר. 
אם נוסיף את השירים באנגלית שסוגרים את הדיסק – תמי פדרמן היא מסוג הסינגר-סונגרייטריות האותנטיות שצמחו כאן עם פזילה מאוד מוצדקת לחו"ל. השאלה אם היא תלך בעקבות יעל נעים או קרן אן, היא כבר עניין של עיתוי, מזל, צירופים נסיבתיים, יכולת להגיע למקומות הנכונים. מה שבטוח: היא קורצה מהחומרים האלה שמובילים לשם, וממה שאני שומע – ה"שם" מתאים לה יותר.

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות