מי אם לא אלתרמן. אין כמו אלתרמן לפתור בעיה של מלחין. השפה? "כרוזים"? "טלגרף"? "רדיו מציף את הרחוב בנאומים"? לא בדיוק מתאים לזמננו. אלא מה: תימצא תמיד "הצדקה אקטואלית". אלתרמן כתב על מסע שמועות ש"מתגלגל בריצה" – תחילה הוא כל כך חם שמעורר ההיסטוריה מרבצה, אבל אז מתחילה נסיגתו – הציבור כבר שקט ואדיש, מה שעורר רוגז, הפך– לשגרה.
רוני ידידיה כתב לחן מאוד קליל-ידידותי לשיר של אלתרמן, זורם באפיק מלו-קצבי פופ פולק, פיטר רוט נותן לקול הרך לפגוש את קולו (הרך) של ידידיה לדואט מסוג השירים שאתה מצטרף בקלות למזמריו. הזרימה המלודית כל כך קלה, רוך קולותיהם כל כך לוטף, שאתה מבלה בנעימים, ומאבד קצת את הטקסט. העיבוד לוקח את השיר למחוזות עממיים  מסוג ה –Folk האירופאי. שירו תתרפקו איתם.

עוד ימינו בחולי הרע אחוזים
יום עולה ומיד עם השטף נגרף
ועובר בנפנוף של זרועות וכרוזים
בלחישת נבואות, במלמול טלגרף.

ומסע ידיעות מתגלגל בריצה
והרדיו מציף את הרחוב בנאומים
ההיסטוריה שקמה סוף סוף מרבצה
מבלה את הזמן בנעימים…

אך עיני אזרחים כבר שקטות ותמוהות.
בשריון אדישות בחוצות תתקל.
כך הרוגז עייף, כך עוברות השמועות,
כך מתחיל האיום ביותר- ההרגל