עץ נופל ביער

עינב ג'קסון כהן

עצמאי
5/5

"אם אני רוצה/ להכיר את הצער/ יד אחת קשורה/ ויד אוחזת תער", מיילים שמסיימות אלבומה של עינב ג'קסון כהן.
סגירת מעגל במסכת שנפתחת במערבולת רגשות הנקראת "ניתוח לב פתוח". החיים הישנים מול החיים החדשים. מה שעבר-עובר. סבך הרגשות לא מגיע במוסיקה מלודרמטית: צלילי הפסנתר והטון נינוחים-נוגים מובילים אל חדרה האינטימי. מקפידה לספר בצער מאופק עד רוגע את תחושותיה. בהמשך יעטוף אותה צליל מיתרים חלומי. שיר שיקוף רגשות.
אלבום שמנסה להיות רנטגן תחושתי. עינב ג'קסון כהן מקרבת את המאזין באמצעות הפסנתר למקומות הכי נסתרים-אינטימיים שלה. הטון הנוגה מוביל זרם מחשבותיה הביזארי לבוקר על קו אירופה פלורנטין ("אירופה"), לתיאור יחסים במהלך דרמטי בשיר ("כמו אושר") שאומר: "גם אם זה מרגיש כמו אושר/ איך שאת רוצה למות כל בוקר איתי", או באמצעות דימויי מלחמה ב"חרב סוכות" ("אז הלוואי הערב ליפול על חרב בשבילך"), תיאור חולשותיה בנימה עדינה ("יש לי חולשה למתח מיני/ גם אם הא דמיוני… יש לי חולשה לאישה/ עדיף בלי חולצה") גם כאן שומרת על צליל הפסנתר כאפשרות הליווי האולטימטיבית, ואין כמו הפסנתר להעניק לה את המצלול הרצוי כדי שנרטיב הצער  יעבור (ללא מתח מיני)
אתה לא יכול להצטרף אל עינב בשירה. היא אינה מבקשת שתזמזם איתה את ייסוריה. המוסיקה המלודית משמשת בידה כדי לנסות לגעת בדברים בוטים וקשים, שקיימים בנבכי מחשבותיה. האירוניה אינה הופכת למוסיקה סוערת. הכל נשאר בקו האינטימי שעובר לאורך הדיסק כשהיא שרה את החולף במחשבתה: "כמה שאני אדבר גלויות/היא לא יודעת/ זה כואב לישון עם האויב", או כשהיא שרה בקול דק ורגיש – "תודי זה כיף/ אתה יכולה לעשות אהבה/ גם בקור כלבים", וגם כשהיא מבקשת לא לחשוף את הטראומה – "לא להעיר את החיה/ נשכח מה שהיה/ ונישאר יחד" – במנגינה וקול נוגים ומגיעים, שיר שמאפק את הדרמה שקיימת שם.
גם כאן המוסיקה לוטפת בטון צערה, מבקשת השתתפות בצערה, לא מנסה "להעיר את החיה"
חיוך ראשון בשיר התשיעי – "קרבות ראווה". הכל פה שונה. השירה, הקצב, התזמור. פתאום אנחנו בקברט, חיוך, הומור. גם "שיר הרס" מכניס קרן שמש, למרות האירוניה – המר והמתוק. הדבש והעוקץ. אלה החיים. החיפוש אחרי האושר השלם יימשך לעד. שיר ערש ושיר הרס עצמי. האהבות הלא גמורות. מנגינה של אושר  שאומרת יותר שיר ערש מאשר שיר הרס עצמי, יותר רצון לטוב מאשר לרע. בטח שהמשמעות אירונית. בטח שהיא מתכוונת גם לנזק שנגרם בעטיו של חיפוש האושר. שיר על יחסים בשתיים. אבל ללא תוגת ייסורים. מתוך השלמה. והמנגינה הורסת, ניואנס אפרו קריבי בעיבוד. את האלמנט ההמנוני מוסיפה שירה מקהלתית בסיום. שיר של ראשוניות קסומה חפה מטרנדיות. גם "תינוק" על תשוקות שאינן מתגשמות – חריג בקו המלודי, בשירה היותר "תיאטרלית", פחות צערה המלנכולי שחוזר בשיר המופלא "27" ("הגוף שלי משתנה ואין לזה עד ואין קונה") 
אלבום פסנתר של ניתוח לב פתוח, אינטימי, עצוב-כנה מאוד, הכי קרובה אל עצמה, משדרת בדיוק רב את תחושותיה.

צילומים: יוסי חרסונסקי

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן