"אתה נמצא כאן", קרא סחרוף לאלבום. יש לו הסבר – ניסה ליצור אלבום מתוך איזושהי "תחושת געגוע של בית וקהילה". כשמגיעים לשיר מס. 8 בדיסק – "בארץ הפלאות", מתברר שבקהילה הזו, גם אם אתה מנסה לברוח מארץ הריקנות, תמיד תמצא שהדרך מובילה אותך חזרה הביתה. זוהי עוד משמעות של "אתה נמצא כאן". השיר מוגש בקול "ערפילי", קצב מידטמפו ריטואלי, מוטיבים אוריינטליים ברורים. גם המוסיקה היא מכאן, מארץ הפלאות.
סחרוף האמן הוא כמעט חריג תרבותי. במוסיקה המקומית. הוא מערבב, עוד מימיו הראשונים במינימל קומפקט, בין רוק ופופ אנגליים מאוד לבין מוזיקה טורקית, מצרית ומרוקאית, בין רוקנ'רול חשמלי לבין אלקטרוניקה ודאב, בין פייטנות לבין אינדי רוק ניסיוני, בין שירי ארץ ישראל קלאסיים ("עוד חוזר הניגון") לשירי ביקורת חדים על ישראל והאתוסים שלה. ובעוד הוא מעמיק ומרחיב את השדה המוזיקלי שלו, מעיז ללכת רחוק יותר ויותר – הוא זוכה להצלחה עצומה.
"אתה נמצא כאן" הוא אחד האלבומים המורכבים, גם היפים ששמעתי מברי. אלבום שהוא צילום רנטגן שלו נכון לעכשיו. לפני "בית" ו"קהילה", זהו קודם כל ברי סחרוף על פניו הרבות עם עזרה נפלאה שקיבל מהכותבים והמעבדים שהיו אתו באלבום הזה – עמיר לב, דן תורן, בן הנדלר, אורן לוטנברג, רונן שפירא מצד הכתיבה, ובעיקר התרומה שתרמו לו בעיבודים ובתזמורים אורן לוטנברג, בן הנדלר.
פניו הרבות: "הלוחש במכוניות" (מילים: חביבה פדיה) הוא מהשירים שמחוברים למקורות, מגמה נמשכת אצל סחרוף, שפותח בקול מסתורין,  שר על המצוי הנצחי ומבקש בתפילה "פתח לנו שער כי פנה יום", לפי הפיוט המצטרף לתפילת נעילה של יום הכיפורים, וגם "צמאה לך נפשי" עפ"י תהילים בלחן של ר' זלמן שניאור מליאדי – טון תפילה שבוקע ממעמקים.
בשני השירים בולטת האוריינטציה שעוברת לאורך הדיסק – הפקת סאונד עשירה נגועה -לעיתים  אם אינני נסחף מדי – במיסטיות. ברי סחרוף של האלבום הזה הוא הרבה יותר מוסיקאי מכל אלבומיו האחרים. זה לא הז'אנר (רוק, עולם) אלא המהות האמנותית – היא שקובעת כל עיבוד לגופו של שיר.
"את יודעת אני לא שומע כבר מילים / עכשיו זה זמן של מספרים" – מצד שני התמודדות עם מציאות מתסכלת. "זמן של מספרים" – אירוניה מסיעור המוחות של ברי סחרוף את עמיר לב.
המספרים (חומר, כסף) כל כך שולטים בחיינו, עד שיש אפילו מחיר להישאר תמים. אבדן המילים/פנים הוא אנאלוגיה לאובדן התקשורת בין אנשים. הכל מתחשבנים עם כולם. השאלה הרטורית החוזרת – "מה עשו לשיר שלנו" כפולת משמעות – איך נראים, או יותר נכון – איך נשמעים היום השירים, ובהקבלה – איך החיים שלנו נראים, ומי שחושב על מה שאני חושב, צודק.
אלמנטים של מוסיקת העולם מהסוג שפורצת מכל עבר מגיעים אל הרוק של ברי סחרוף. צליל האקורדיון של אסף תלמודי נשזר עוד לפני שהגיטרות תופסות פיקוד ולפני שחספוס קולו נכנס לשיר. העיבוד וההפקה המוסיקלית שולחים את סחרוף גם למוטיבים משירת הפיוט המקומית, לשירת נשמה זעקתית בקולותיו של שי צברי כדי ליצור סינתזה שהופכת את השיר בסיומו למעין המנון, שאם דמיונכם עושה עוד צעד קדימה עשוי אפילו להישמע כאיזושהי התייחסות אירונית לאווירת ה"מזרחית" המקומית.
עוד שיר שנכנס לקשת המוסיקלית המרהיבה של האלבום – "העין": "רק רציתי ללכת לישון, / להיפרד מעודף היומיום / קשה למצוא מנוחה, / כשהעין נשארת פקוחה. / כבר ראיתי מראות שמראות, / השתקפויות על תקרה נמוכה, / השחר כמעט כבר עלה / ורק העין גדולות מבטיחה". טקסט פשוט שנוגע בסיטואציה אנושית בסיסית – הפער בין הגירויים והיכולת להכילם. למעשה משל לרצון של האדם לקבל עוד מהכול. מצד שני – תחושת עודף הגירוי שמתבטאת בעייפות גדולה שגורמת צורך לישון ולברוח. שיר על הפרדוקס בין הרצוי – העין הגדולה, למצוי – היכולת והכוח לממש את המאוויים. הקצב – רוק חשמליות ללא פשרות, הטון הנרטיבי העמוק משדר את הדרמה האישית בלי לעשות "הנחות מלודיות", בלי לפזול ללהיט המיידי.
שינוי אווירה: "נחמה" (מילים: ברי סחרוף, לחן: בן הנדלר ברי סחרוף) הוא מעין חצי הכוס המלאה במצב שנוצר – "ואם צריך אז אצעק עד שתאמיני גם את שיהיה טוב". כשהכל נקבע לפי "כמה" – יש עדיין מקום לנחמה. אני שומע כאן רוק ים-תיכוני מלהיב, תרצו – התשובה של סחרוף לז'אנר הפופולארי, לצלילי הענתוז שכובשים את אולמי השמחות והיכלי הספורט.
אלמנט העיבוד מיצר האווירה מגיע ל"ימים נוראים" (מילים: נעם רותם. לחן: בו הנדלר וברי סחרוף) שיר דיכאון, בדידות תסכול ("הזמן הפך אותי קשה והקול שלי מחליד") ובקשת עזרה על רקע החגים והימים הנוראים הקרבים. הקול של ברי מעניק את עומק הדכדוך. כנ"ל – העיבוד והתזמור.
"אתה נמצא כאן" (מילים: עמיר לב,דן תורן, ברי סחרוף. לחן: בן הנדלר, ברי סחרוף) מחזיר למציאות: "ריק מעלינו נשארנו רק שנינו/ ורק מה שבינינו זה מה שיכול להאיר את הלילה…" אירוניה שנעטפת במעטפת צלילים ליצירת האווירה שמעמיקה את תחושתה (של האירוניה)
"הדרך לערד" (מילים רוני סומק, לחן: רונן שפירא, ברי סחרוף) משל ונמשל על "גר זאב עם כבש", ההגיג הפשוט על הזאב שעדיין לא נולד. טון מסתורי, עמוק, עיבוד אלקטרוני-סימפוני עתיר קולות מלחשים שיוצר אפקט של מלחמה שתורם לנרטיב הטראגי,  מעין יצירה בתוך יצירה. גם כאן – העיבוד כאלמנט דומיננטי.
"האחד" – (מילים: עמיר לב, ברי סחרוף, לחן: בן הנדלר, ברי סחרוף) הפן הנוסטלגי באלבום, על זמן אחר שכולו התחלות. זיכרונות מתמונות ילדות שגורמות לשתות "משורשים של זיכרון" וגם "לחפש את האחד", בעיבוד יש משהו מהקסם הביטלסי של "צוללת צהובה".
ברי סחרוף ממשיך להיות אקטואלי וגם אותנטי, נוגע כמעט בכל פן מקיומו כאן – האכזבה והכישלון, האמונה והאמונה בטוב, הגעגועים לעבר, למעשה – כל ה"נמצא כאן" שלו: חובר למציאות, אבל גם מתרפק על העבר וחוזר לתפילה ומעניק לרצף המילים והגיגים המחורזים מעטפת מוסיקלית שהיא כמעט קונספט באלבום – לשדר את תחושת האווירה, יותר מאשר ללכת על עוד להיט.

וידיאו: הלוחש במכוניות

ברי סחרוף – הלוחש במכוניות