יונתן גולדשטיין, המוכר בכינויו ג'וני. לא בכדי אני פותח בו. על העטיפה רשום: עיבוד והפקה מוסיקלית. האם זה אותו ג'וני שכתבתי על מופע ההיפ הופ שלו (המופע של ג'וני) ב-2008?
אחרי 14 קטעים מתברר שחותמו כמוסיקאי-מעבד-מתזמר על האלבום החדש של דנה עדיני הוא יותר מדומיננטי, ובלי שום קשר לז'אנר. ג'וני – לפי הדיסק הזה – מוסיקאי במלוא מובן המילה, רקם תזמורים יפהפיים, עתירי המצאה ודימיון – כחלק מהקונטקסט של שיריה (12 בעברית 2 – באנגלית). כמעט כל שיר זכה לטיפול מיוחד. כל שיר והרובד שלו.
עדיני תסלח לי שפתחתי בגולדשטיין, אבל נדמה לי שזוהי המתנה הכי יעילה-נפלאה שמלחין ויוצר יכול לקבל – מעבד יצירתי..
עדיני כתבה דיסק של אבדון, ניכור וחידלון, יאוש מאנשים, מהעולם הזה, מעצמה, ממציאות לוחצת של אין אור בקצה המנהרה האפלה, שרה בכאב באירוניה. מילים דפרסיביות, יאוש של ממש שמגיע לשיאו בשיר "טבעו עיניי" ("קשה לי לנשום, אתעורר מחלום כה מציאותי, כי מעולם לא היתה לי גאווה, ולי אין מקום בעולם, נשמה עלובה אני")
מצד שני – מנגינות סימטריות, לחנים יפים שנישאים על תזמורים עשירים שמקדמים זרימת השירים, כחלק בלתי נפרד מהיצירה המולחנת.
"אשליה" – בעיבוד תזמורתי דרמטי, מעביר היטב את נרטיב תקוות השווא מהחיים. גם הפתיחה בכלי מיתר, בשיר "אחד אחד" מייצרת את פס הקול הראוי לטון הדואב לשיר הניכור הטוטאלי והאירוני של עדיני, ובהמשך – תוספת שכבת כלי קצב ונשיפה מעצימות את חווית הריחוק מסביבתה של מי שנפשה "כלואה בצד הדרך". זה ה"כמו צמח בר" של עדיני, צמח בר לגמרי משלה בעיבוד טעון מתח מסעיר.  
"כמה זמן" הוא שיר קצר על נואשות, על חוסר רצון להיות, לחיות, וגם כאן התזמור מעניק לשיר עוצמות מוספות. "בטח" נפתח כמעט בלחש, אינטימי ("בטח תיעלמי לאט ובטח שוב תתמוטטי בתוך ענן עשן מוצק") שיר על אובדן התחושה בין חלום למציאות. האפקטים הקוליים, הקצב הם מעין אמביינט אפרו אלקטרו שמנסה להעביר תחושה אפוקליפטית. גולדשטיין לקח את השיר רחוק.
הביט האלקטרוני שפותח את "טהור" משלים אותה בתחושת ההזוייה בשיר שמדבר על יחסים חסרי סיכוי, ומתתפתח לתזמור רוק שחובר לזעקתה. עיבוד והפקה שהופכים טקסט קצה ליצירה.
"דיבורים הכול שקרים /אין לי שום סיכוי להבין /איך קרה/ איך נצבע שחור /מזימות מטלטלות /מחפשות מקום מסתור בי / להגדיר מהתחלה גבולות / עולם שלם / וכל מה שביקשתי לי הוא רק אותך / ואם אינך לבי לא מסוגל לפעום אפילו עוד דקה / את נשמתי אקח היום לא אחכה בעלטה / תבין כמה ריקים חיי / ללא אהבתך"
הטקסט מ"נינו מאני", שיר מחולק למעשה לשני חלקים שונים מוסיקלית, שמנסים להתחבר. אהבה, יחסים, יצרים. מצד אחד – עולם של שקרים ומזימות מטלטלות שנצבע שחור. מצד שני – התשוקה שהושבה ריקם, רוקנה חייה, וגם האור בקצה המנהרה.
שיר מורכב – תחילה הוא קברטי-אפל בסגנון טום ווייטסי בעיבוד מיתרים, ואז מעבר למקצב אחר ואלסי – שינוי אווירה, מתפתח למעין אורטוריה בקולות מקהלתיים. בתזמור יומרני מיוחד מאוד. פסגה בדיסק.
ושוב שינוי אווירה – "מה לי ולזה" אמביינט אלקטרוני חלומי, שיר על נתק מוחלט ממציאות. ושוב – מה היה עושה הקטע הזה (ועדיני) ללא התזמור הדרמטי היפהפה שהוא כמו פסקול מוביל בסרט.
הצליל האלקטרוני תופס נפח של ממש בקביעת האווירה של "אגו", טקסט פשטני משהו שמושר באווירה ריחופית. התזמור ל"לבד", על תחושת גלמודיות נוראה, הנחצה בקטע המיתרים, יכול להימשע יומרני משהו, אבל משקף יותר את מהות החיבור ביניהם, שמגיע לשיאים דרמטיים ב"בדפי היסטוריה" – בתזמור המוביל בקצב מרטיט תחושת כאוס אישית ("לשרוף את כל מי שאוהב אותי").
ללא המוסיקה של גולדשטיין, השירים שלה לא היו אותם שירים, והדברים נאמרים כדי להבליט את שיתוף הפעולה הבלעדי שהוליד אחד הדיסקים המיוחדים שנוצרו במוסיקה הישראלית.