תמר קפסוטו שרה בלשון זכר "כמה שאוהב את החורף/ לא אוהב את הסתיו" . למה זכר? האם היא חושבת את מה שהוא חושב מנקודת ראותו? ופתאום זה דואט: כשאלי לולאי מצטרף. אז מדוע דואט? מבולבלים? גם אני.
שיר שעוסק במהות אהבות-בחירות:, מצד אחד מה שאוהב/ שונא בטבע, מצד אחר – עירוב הרגשות ביחסים עמה – גם כשאתה מהסס, אתה יכול לקבל דרך אחת – לכסות על הכל, לסבול או לנקוט יוזמה – "יכול להגיד לך/ בואי שבי לידי/ או לבוא בעצמי" . כאמור, קולה הנוגה-מתכוון של תמר קפסוטו מקבל סיועו של אלי לולאי. הלחן הטון וצליל האווירה (חצוצרה בסיום) נוגים-נעימים ונוגעים, אבל הטקסט אינו מגיע, ולו משום שהתפקידים בשיר והדואט גורמים לבלבול.