שירים רבותי שירים

הגשש החיוור

דיסק משולש הד ארצי
4/5

שנרקוד ואלס לצלילי "אהובתי יעל"? דיסק 2 באוסף המשולש. המילים של יורם טהרלב, הלחן של יוחנן זראי. הגששים מצרפים קולות. קולותיהם המצורפים ממשיכים להדהד מן העבר. בדרך כלל קונים גשש כדי לצחוק. כאן זה גשש בעיקר בשביל לשיר. 60 שירים. תפנו איזה 3 שעות. כדאי? הייתי עורך בסט-אופ, משאיר 20. מספיק. יש שירים שלא "שווים" העלאה מחודשת על הדיסק. אבל האנתולוגיה, יותר משהיא מכוונת לשלאגרים הגדולים של הגשש היא מצדיעה למוסד בבידור המקומי – גשש גם כטריו זמרתי קלאסי, שיש לכבדו בדיסק משולש כולל ספרון מילים.
הגששים כהרכב זמר שלאחר ימי התרנגולים. עידן הטרום רוק בישראל. אנטי רוק ישראלי? – "מים לדוד המלך" – פעם שלאגר הסטרי, במשך השנים הפך שיר פתטי.
כתבו להם מיטב היוצרים של דור ה"קלאסיקה" מאותם שכתבו גם ללהקות הצבאיות. בין כותבי המילים: חים גורי, אהרון שבתאי, עמוס קינן, יוסי גמזו, עמוס אטינגר, יורם טהרלב, דן אלמגור, ניסים אלוני, ירון לונדון. בין המלחינים: סשה ארגוב, אריה לבנון, יוחנן זראי, יצחק גרציאני, חיים צור, דובי זלצר, אריאל זילבר ("בטי בם"), דני סנדרסון ("זאת שמעל לכל המצופה"), דוד קריבושי.
מעל לכולם: יוסי בנאי – מילים, נעמי שמר – מילים ולחנים (דואט איתה ב"לו יהי"). יאיר רוזנבלום – לחנים. שלושת היוצרים היותר בולטים ברפרטואר של הגשש. וגם קאברים ליוצרים מבחוץ ("כשיבוא המשיח" לפי לחן של ז'ק ברל)
הגשש כטריו זמרים הם הקומפניון דה לה שנסון הישראלים (לא מעט מהלחנים נשמעים כשנסונים צרפתיים) הם התמקדו בפזמון הקלאסי. הנרטיב האקטואלי, והלחן הסימטרי. לעיתים גלש ההומור לשירים ("שיר הטלפון", "שירת הברבור", "סינמה גשש", "אף אחד לא קם"), הם חברו לצליל של תבנית נוף ("אביב", "יש לי חג", "הוי ארצי מולדתי"), למוסיקה באוריינטציה יוונית ("מה שבא לה", "מאז מקדם מעולם") נגעו במחאה חברתית ("עובדים עלינו עבודה עברית") ואנטי דתית ("העם החליט לשים טלית" לפי יהונתן גפן ללחן של אריאל זילבר)
שומדבר חדש אין באסופה, פרט לכך שהיא מנסה להיות מלאה. אלה הטונים המוכרים במפגש שבין הקולות, אבל כאשר אחרי כל שיר אין מעבר מיידי ומתבקש למערכון, הגששים הופכים לחבורת זמר גברית נושנה, כאשר הערך הוא בעיקר נוסטלגי.
יש בשירה של הגששים קריצת עין, יש בה משהו לוקאלי מאוד חם, והפלוס הגדול שהם שרים בכיף בלי ללחוץ, מילה היא מילה והברה היא הברה, ומנגינה היא מנגינה, רק לא רוק, ולא פופ ולא משהו אחר. ומי שצעק כאן נגד קיפוח תרבות הזמר המזרחית, לא יכול להגיד שהגששים מייצגים דווקא שירה אשכנזית. הם מייצגים קודם כל את עצמם, ומתברר שגם אם לא מצחיקים ומסתפקים בשירה, הם משאירים אותך לפחות עם חיוך גדול.

מים לדוד המלך

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. האוסף נפתח בשיר "פנס בודד" שהוא אומנם מהשירים הראשונים של השלישיה, להזכיר שההתחלה שלהם היתה ב"התרנגולים", אך מכיוון שהוא בוצע לאחרונה בטקס קצר לפני ההלוויה של פולי, נדמה שבחירתו כשיר פותח היא לקחת אותנו להקשיב שוב לשלישיה שלמדנו עם השנים כלכך לאהוב, והפעם להקשיב להם בדרך אחרת, ואומר דווקא לא דרך המערכונים אלא השירים שלראשונה עולים על פורמט של דיסקים. השירים כמו המערכונים נכתבו על-ידי מיטב הכותבים, מקצתם אותם הכותבים אך מלבדם אפשר למצוא גם אריאל זילבר, דני סנדרסון ואפילו את דוד אבידן. מה שמזכיר לי את תרומתו לשלישיה אחרת, "התאומים" ואני מבדיל בין השירים הללו שכתב להם במיוחד, לשירים שאמנים שרים משיריו כמשורר. יש כמה שירים שיש לי הרגשה שתמיד נשמע אותם כחלק ממערכון, כמו "עוזי עוזי" ששייך במקור לחלק מ"כלא שש". הדיסק השני נפתח ב"מים לדוד המלך" שהצילום של השלישיה שמופיע על העטיפה הקדמית לקוח ממנו, מלבדו החוברת הנלוות מכילה עוד כמה תמונות שצולמו במשך כל שנות פעילותם, ומצליחים לעלות זכרונות. חלק נכבד מהשירים הוקלט במועדון "הסנטר הכפול", להזכיר אותו מועדון בו שייקה אופיר ואורי זוהר הקליטו את תוכניתם המשותפת, שגם היא יצאה לפני כשנה פעם ראשונה לדיסק. אופיר כזכור היה הראשון שעבד עם השלישיה, ובראיה לאחור נראה לי שהוא עבד איתם בדרך דומה לזו של הציזבטרון שהיה בין חבריו, ובכלל "הגשש החיוור" נראת לא רחוק מקבוצה שפעלה בתקופת הוודביל, בה אמנים הצטרכו לדעת גם לבדר בשיר וגם להצחיק במערכון. יש עוד כמה שירים שנותרו מחוץ לאוסף הזה, אבל הוא בסך הכל דיי ממצה. כדאי מאוד לרכוש אותו, ובכך להמשיך את המסורת של "הגשש החיוור" בכל בית, כי א

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות