סלסל את שלמה ארצי. בכיין אותו. התפלל אותו. עשה ממנו דיכאון רגש ים-תיכוני, גדול ממה שהוא (עיבוד רחב יריעה). למה? עופר לוי כותב בקומוניקט, שהוא מוצא "קווי דימיון" בינו ובין ארצי. גבתי המורמת תהתה. ואז הגיע ההסבר – "בין היתר משום ששניהם היו הראשונים שהופיעו בקיסריה". "בין היתר" – כלומר יש עוד כמה קווי דימיון בין לוי לארצי, שכנראה עופר מיודע עליהם. אני לא. בינתיים – קיסריה קוראת, וזה מאוד נוח, כי לוי יופיע בקיסריה בקרוב. אחלה גימיק שיווקי.
ניסיתי למצוא עוד קווי דימיון בין עופר לשלמה בטקסט הזה. נכשלתי. גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת, נפצע בעורפו מעץ השסק, נצבט בשושן"… עופר לוי בטוח שהוא מזדהה? שזה בעצמותיו. אבל לסלסל, לשיר ברגש מנגינה ענוגה. כאן אין בעיה. טייס אוטומטי. וגם – כשמגיעים לקיסריה, לא יזיק להיות מקושר לשלמה ארצי.

גבר הולך לאיבוד דרך מרפסת/ בין שיחי השרך/הוא מתנדנד כשהרוח נכנסת/ הוא נעזב/ הוא נושר בסתיו
אל תהיי כועסת/ הוא מאוהב
תבואי אליו לפעמים/ הוא נרגע כשאת פה/ יש לו דרכים משונות/ את אוהבת אותו
גבר עוזב לפעמים דרך מרפסת/ מזמזם שיר ישן/ נפצע בעורפו מעץ השסק/ נצבט בשושן/ בוץ דבק בעקביו, אל תהיי כועסת/ הוא מאוהב
הוא בא אלייך לפעמים/ את נרגעת כשהוא מלטף/ יש לו דרכים משונות/ לומר לך שהוא אוהב
יש לפעמים שריק על המרפסת/ כמו יום שבת/ ורוח דרומית בשקט נכנסת/ ואף אחד./ את חושבת עליו
וחתול בעשב, בורח זנב…
שיבוא אלייך פתאום/ ישתוק, ילטף/ יש לו דרכים משונות/ לומר לך שהוא אוהב