מה היינו מפסידים אלמלא נודע על "זמרת השנה בצרפת" Best Female Singer. הצרפתיה "משלנו" ממוצא ישראלי, כמה-אוהבים-את-זה-כאן, הטפיחה על השכם הישראלית הגאה, אבל הגאווה – כולה שלה, של יעל נעים. יש לה במה.  גם כשהיא הוציאה ב-2008 את New Soul, טופ טן בבילבורד, פרסומת לאפל, מיליון וחצי הורדות רק בארה"ב – לא ממש קרו כאן דברים מסעירים. אבל היא הגיעה להופעות.
האלבום באנגלית (השני שלה) עם איש ההקשה דיוויד דונטיין David Donatien הוא מסוג האלבומים שאסור לדלג עליו בים המוסיקה. אי בודד שחייבים להגיע אליו.
ההקלטות נערכו באולפן ביתי שבפריז. התוצאה מראה כמה האינטימיות (הביתית) השתלמה. אלבום פופ אינטימי בתחושה ג'אזית. באיפוק שלה יש יופי מקסים. העיבודים – אקוסטיים מתונים – אבל כמה נשמה יש בטון. גם הקצביים ייחודיים. Go to the River – לוקח בשבי הקסם בהאזנה ראשונה. זה מסוג השירים שלא "יוצאים מהראש" – משתמשת בשכבת קולות נוספת כדי ליצור הרמוניות. שיר משמח אוזן בקצביותו השובבה במיוחדת.
גם Come Home בפתיחה ("אני עפה רחוק מאוד להיות חופשית/ מנסה מאוד לבנות להיות עצמאית/ זה קשה תמיד לספק את ציפיותיך ממני כשאני אומרת חזור הביתה") הוא קצב מהיר שנושא מנגינה קליטה בתערובת של ג'אז פופ בעיבוד תזמורתי עשיר. My Dreams הוא כבר עולם אחר "ניו אייג'י" בקולה הרך הכמעט מלנכולי בעיבוד מקהלתי שמימי. She Was A Boy – שוב שינוי כיוון לגוון פופ ים-תיכוני, קליט מאוד. Never Change מחזיר לסולידיות קאונטרי-בלוזית שקטה בקול בילי הולידי. עוד שיר שנשמע כעל זמני – I Try Hard, שיר אינטימי, מנגינה קסומה וביצוע שמשדר את הטקסט הכי פיוטי – כמו שיקוף של המשוררת.
כנ"ל Today, בלדה נוגה – "היום אני מתבוננת בעולם ורואה כיעור ויופי שכנים/ מלאך שחי ליד שקרן, והוא אפילו אינו יודע/ והא אפילו אינו יודע שיש בו את זה בתוכו" – נדמה לי הביצוע הכי תחושתי שלה באלבום, מביעה את שברון ליבה על חיפושי האושר במשך שנים (I Was Crying For More) בליווי פסנתר ותזמורת. יפהפה.
Mystical Love הוא עוד "צד מוסיקלי" אצל נעים, מזכיר מעט סגנון טורי איימוס, בעיבוד מורכב מוזר משהו – שיר על חידת מסתורי היחסים בינו ובינה – מנסה להבין מה מסתתר עמוק בתוכו. Man Of Another Woman – מחזיר לצליל הים-תיכוני מעורב באלמנטים של מוסיקה הודית, מוסיקה מאתגרת, סלסולה המפתיע כשל זמרת מזרחית ששרה –  "בעוד אני מחכה לך בשקט/ אישה אחרת נושאת חיים ממך, לקחתי גבר מאישה אחרת…"
Puppet במקצב ואלסי כאילו מיושן, נמס באוזן בשמיעה אחת ומחלחל פנימה בקלות הכי נסבלת –"אני רקדנית שרוקדת עם מיתרי כסף/ לא הייתי צריכה להקשיב להבטחותיו באשר לחלומותי"
Stupid Goal – "לפעמים אני חשה שאני רודפת אחרי מטרות טפשיות", שרה יעל במנגינה קליטה,שהיא ההיפך מדכדוך – חיוך מאיר על הפנים, קצב מצוין, שירו איתה, מחאו כף – סוג של המנון. ושוב האינטימיות האישית המינימליסטית הנוגה המחלחלת של If I Lost The Best Thing. והשיר המסיים Game Is Over באותה רוח מלנכולית, בקול תחושתי ששואב ממעמקי התחושה שמתחת למיתרים.
אלבום של איזונים נפלאים. אם בקודם שלו היא יצרה זיווג יפה בין צרפתית ואנגלית, כאן זוהי יצירה שכולה אנגלית, חודרת לעומק עולמה התחושתי הרב גוני, אלבום כתוב אותנטי, שצליליו הקוליים והתזמורתיים הם יופי נטו.

יעל נעים – Come Home