פרסקי. רפי פרסקי, מ"מיליון דולר" ו"כמה פעמים"? מה חדש? זה כל מה שיש להציע. עוד שיר געגועים לאהובה? התאהב בכוסות הקפה שלה שפעם שנא, התאכזב כשלא שלחה לו ברכה בראש השנה (נו, באמת פרסקי. ברכה בראש השנה – זה כל מה שאוהב מצפה מאהובה?!) פתאום מרגיש אותה מחדש. בא לו עליה.
השיר נפתח בדיבור בנוסח/סגנון של "מיליון דולר" (מעין קלישאה) ומתפתח מלודית – מהמילים "אני עדיין מרגיש את המבט שלך" בעיבוד א-לה ברוס ספרינגסטין.
ואמנם – פרסקי עורר בי רצון לשמוע את ספרינגסטין קורע את המיתרים על איזו אהובה שאינה עונה. בואו נסכם ונאמר, שאם "כוסות הקפה" מעוררות געגועים לספרינגסטין – יש מקום להתעניינות מחודשת בפרסקי. אבל נמתין לאלבום כדי לקבוע – האם פרסקי 2011 גם מתקרב לאיזשהו מעמד של ספרינגסטין מקומי. בשיר הזה – עדיין לא מספיק.
כוסות הקפה עם הורדים שקנית לי מתנה / ששנאתי כל כך / עכשיו אני אוהב / בכל בוקר אני שותה בהם קפה / ויוצא מהדירה
כבר די הרבה זמן /לא ראיתי אותך / ולא שמעתי ממך /שום דבר / חשבתי שבראש השנה / תשלחי לי ברכה / וכשזה זה לא קרה / התאכזבתי נורא
אני עדיין מרגיש את המבט שלך /ננעץ לי בגב כשאני עוזב /את החדר שלך /ומנסה לא להביט לאחור /רץ במדרגות יורד מהר / בלי לעצור
נו בטח, בטח / אני לא אמות מזה / ולחיות זה לא מה שהכי חשוב / מרוב אהבה
ומרוב השרדות / אני נתתי לזה לחמוק בקלות
אני עדיין מרגיש את המבט שלך / ננעץ לי בגב כשאני עוזב / את החדר שלך / ומנסה לא להביט לאחור / רץ במדרגות יורד מהר / בלי לעצור
