נעים נעימה. אדיבה. סימפטטיק. גם גל השאלות המטומטמות במסיבת עיתנאים עמוסה – משאירות חיוך על שפתיה, ההצלחה מכתיבה. היא אינה הודפת אותה. לידה דויד דונטיין, שותף לכל. בית, אולפן. מוסיקה.
בשבילנו – ישראלית. או כמו ששמעתי משדרן מאוד מוכר – "משלנו". החסך הפרובינציאלי. האפוטרופסות על מי שבתעודת הזהות שלו יש שמץ של ישראליות. עם לבדד ישכון.
אנחנו על גג השגרירות הצרפתית. הגיעה לשתי הופעות. בבקשה לשאלות.
א. לא לא היה אפילו זמן לחשוב על תסכול, בטח לא מהסוג של – הישראלים מתעוררים להכיר אותך רק כשאת מקבלת פרס זמרת השנה בצרפת. למי יש זמן לתסכולים.
ב. גם כבר לא אובססיבית להצליח כמו שהיא זוכרת מגיל 20, ימים של מלנכוליה בפריז בטרם ההצלחה.
ג. מול הפשטות של פעם – גיטרה שמסייעת להעביר רגש, היום נפתחה כמניפה צבעונית. צבעים שמתערבבים. לא חייבים להגדיר "מוסיקת עולם".
ד. לעומת העבר, היום הוא יותר בטוחה בפריז כבית, ומצד שני ישראל היא סיבה לשיר כמו Come Home.
ה. פריז לימדה אותה לחיות באוירה קוסמופוליטית – בלי הבדלי דת, לאום תרבות. המיקס התרבותי הוא המוטו שלה היום. להתפכחות התרבותית הזו עזר דויד. היום הם מסתגרים בבית עם אולפן ש"עולה גרושים", יש ריבים על המוסיקה, אבל דווקא החיכוכים מולידים את החידוש. דויד טוען שהטעמים המוסיקליים שלהם ממש שונים. הוא יותר באוריינטציה של בלאק מיוזיק. היא פולק.
ו. היא יותר משתאהב לכתוב לזמרים ישראלים. תשאלו את דין דין אביב, מה היא עשתה לה. קימוט צח ויוצאים עוד כמה שמות של מוסיקאים שהיא אוהבת: מתי כספי, אפרת בן צור, עידן רייכל.
יעל נעים – הופעה בישראל ב-2008
יעל נעים מסיבת עיתונאים