לי גאון שרה על "שקיפות מדויקת" ביחסים ביניהם. שגרת היום-יום. השיר נשמע קברט בטעם צרפתי עם נגיעות של ג'אז צועני. השירה אוורירית, אינה טעונה דאגה, מפוכחת, טיפה מחויכת. נשמעת יותר כמספרת על ופחות מי חשה את. תיאור מצב של יחסים שקופים בינה ובינו, שגרה כנראה מעיקה – "לא יודעת מה יהיה", ואף מחניקה לנשמה ולנשימה – "נושמת לריאות ולרווחה, אוויר זה טוב לגעגוע וגם לנשימה"
יש תחושה שגאון נמצאת בין השורות, יותר שרה-מספרת נייטרלית מאשר מי שחווה אמוציונאלית. דווקא הגישה הזו הכמו-מהצד – מעניינת ומיוחדת, חוברת לעיבוד הקברטי האקוסטי המלודי הפריך. לא חייבים תמיד רגש ענק שרץ לפני הזמר והשיר, כי זה הכי … שקוף.
קוראת אותך כמו ספר כמו עיתון /תופסת בדיוק בזמן /קצה של חוט של עוד בלון /חולמת רגעים של מציאות / אוספת את הזבל וזורקת איזו שטות
הכל שקוף בינינו / אין מסכים כבדים / שנמשכים בחבל דק / ולא צריך שרירים / כדי להסיר את האבק/ או לשחרר את המחנק / הכל שקוף בינינו מדויק
פותחת מטריה ועוד נושא / שופכת קצת יותר מדי / לכד ללא מכסה
צובטת את עצמי וזה כואב / חותמת בנשיקה מבלי לדעת מי ערב
הכל שקוף…
קופצת משמחה לעוד ביקור / בדרך למכולת מגלה עוד גן סגור / לא יודעת מה יהיה/ למה אתה לא עונה?
עומדת ממתינה וממתינה /בקו אחד ציירתי גם אותי וגם אותך /נושמת לריאות ולרווחה /אויר זה טוב לגעגוע וגם לנשימה
הכל שקוף…