קמלוט ת"א

גידי גוב שר ג'אז

קמלוט ת"א
4/5

גידי גוב יכול לדבר חצי שעה על הטי-שירט הכחול מתחת לחולצת הג'ינס שלו. שיחות חולין בקמלוט. הוא בא להנות. הוא בא לבדר. הוא בא לשיר ג'אז, אבל הוא מדבר גם על חצ'קון של לביאה ועל פילים מזדווגים בערוץ הנשיונל ג'יאוגרפיק.
אווירה ביתית. הייתי ליד הבר, על "סלינג שאו", משהו חדש, בירה ממותקת כזו. והקהל? השכנים שממול. שלושים, ארבעים, גם מעלה מזה. גידי שר יפה, לא עושה טראסק, כמעט הכל בישיבה, ויש לו את זה: סווינג בעברית.
ג'אז יכול להיות כל דבר בתנאי שיש לך פרייזינג. כלומר, אתה לא ממש מתכוונן למלודיה. אתה נמצא לידה, מתגפף איתה, מתפנק עליה, מגביר או מוריד טונים, מהירויות. ואם יש לידך חבר'ה שנותנים ג'אם טוב, העסק זורם.
סווינג הכי פשוט. סטנדרטים. גם חומר ישראלי. גוב תמה על עצמו: "מה לי ולג'ז? הרי בלהקה הצבאית שרתי שירי ממטרות"
יש תשובה: "אנחנו היינו המשפחה הכושית הראשונה ברמת שרון. יש כושים עם שערות בלונדיניות. זו היתה ילדות קשה. הכוח שהחזיק את המשפחה שלי זה מוסיקה. אבא שלי בנה לי טמבורין מסמרטוטים"
ג'ז, אבל סטנד-אפ הוא ערך מוסף מאוד חינני וחיוני, כי גוב הוא אחד הסטנדאפיסטים הנונשלנטיים הטובים בקהילתנו. אבל כשהוא שר, הוא הכי רציני ומקצועי. שום חוכמס. וג'אז של גוב זה גם מה שמתרחש בין השירים. המסטיק שלועס הגיטריסט שדי מעצבנו.
גוב יודע לשיר סיפור. זה אחד התכונות של זמר ג'ז. לא ללחוץ מדי על הקול, לא אוונטה ולא מניירה. אל תהיה גדול מהשיר, תן לתזמורת לנגן, להוסיף משלה. כשהוא שר "נגיעה אחת רכה", זה סווינג מרטיט. לתיזמור נכנסת חצוצרה מסוג פולגלהורן. כל מילה יושבת במקום.
"עוד בנעורי, כשפגשתי בחורה יפה". מגביר גוב את הקצב לצלילים שהלחין רכטר. עדי רנרט הופך את הקלידים לצליל המונד.
"כשאת אומרת לו למה את מתכוונת", כתב בזמנו דן אלמגור. גידי אומר שמסוכן לשיר שיר כזה בעידן שכל הבנות נעלבות. זה לא פוליטיקל קורקט. אבל הוא שר.
עמוס הדני פורט בלוז. גידי שר "כבו האורות". עדי רנרט מוסיף צליל אורגן המונד. זה יפה. החיספוס קולי ב"יש אי שם" מעורר התרגשות. וכהוא שר "כוכב נופל מאיר את לילך", זה נשמע רומנטי לאללה, אבל בלי להיות אמוצינאלי מדי. ג'ז זה גם ברזיל, 
תוכנית כבקשתכם עם גידי וחברים טובים ובתוספת ציניות חביבה ומשוחררת. נראה שרק זמר כגוב יכול להוציא ג'אז טוב מהרבה שירים, וזה ג'אז שרובו ככולו טוב חוץ מזה: גוב עשה את מה שצריך לעשות בתוכנית בידור עם רייטינג: לא להכביד על האוזן, לשיר את הקליטים, בעיבודים רעננים שפוגעים מיידית. ולהצחיק, כמובן. והוא מצחיק..

גידי גוב שר ג'אז עמוס הדני – גיטרות, אלון נדל – בס, עדי רנרט – קלידים, פלוגלהורן, ישראל נחום – תופים מועדון קמלוט ת"א. 29.5.2003

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות