"סירה" שפותח לא "עושה מאמצים" לגרות את המאזין להמשך. זוהי סירה על מי מנוחות, פריטה אקוסטית, מינימליזם, שיר שמושר ע"י משוררת – לא זמרת. תמונת נוף פסטורלית מעוררת הגות עצמית בינה לבין מי שאומרת לה דברים על עצמה – "את אומרת שאני חיה בשבילך הרגע" . ההסתפקות של שירלי קונס בשקט. השיר הוא ההיפך ממתאבן אטרקטיבי לוכד אוזן ולב. צלילים פשוטים, אווירה אפרורית, טון רוטט מלנכולי.
מפגש ראשון עם יוצרת-זמרת שמנסה פרק ראשון של יצירה בדיסק קצר של 6 שירים. ה-EP מספק בשלב זה תמצית מסוימת ממנה, בהחלט אינו אטרקטיבי דיו כדי להכריז עליו must.
צליל חשמלית מעטר את "אדונים" – שאלות פילוסופיות על רקע על שגרת המציאות-טבע האדם באשר הוא – "כאן אדונים מחפשים גברות מחפשות משרתים מחפשים אדונים" "מסתדרים שורות שורת" ו"מה לי ולנו"? ביצוע מהורהר, גוון לא שגרתי, איכויות יחודיות.
"מחוץ לתמונה" (שיצא כסינגל) הוא כבר שיר מאוד מלודי, מתוזמר, הרמוני, קצבי. השיר היפה ביותר בדיסק.
"ראה כמה יפה האור בחוץ / ואנחנו בחוץ / ואנחנו מחוץ לתמונה
ראה עד כמה יפה היום / ואנחנו היום / מחוץ לתמונה
אנחנו אף פעם לא מספיק טובים לנו / האהבה קרובה אלינו / אנחנו אף פעם לא מספיק קרובים לה"
שרה על חוסר שלמות: האור בחוץ יפה, אבל הם אינם בתמונה. האהבה קרובה אבל הם לא מספיק קרובים אליה. קונס שרה את התובנה הפשוטה (והנכונה) בטון מהורהר, בלי דרמות, מסירת דו"ח, ללא פיקים רגשיים, ללא זמרתיות יתר, דווקא בשירה הנרטיבית הזו מצטיירים קווי מתאר מלודיים יפים. הצליל האקוסטי, המנגינה הנוגה, קצב המידטמפו, ההגייה הרהוטה, העיבוד שיוצר מתח דק בנגינת הגיטרה.
"איפה את", הרביעי בדיסק, מתחיל בדיסטורשן. קונס בחרה בקצב מהיר לשיר על יחסים דו-מיניים מורכבים ("איפה יותר חם לך בלילה איתו או איתה?"… "אני בטוחה שזה כואב כואב, שאין מיטה קבועה להניח את הלב") ההבעה סרקסטית, זועמת. רוק שמייצר קונטרסט שמשתלב בדיסק, כי חשים שהוא חלק ממנה. חזק.
"היער הזה" – הטון מתנמך לתחושה מלנכולית אפלולית, שיר של נגיעות הזויות, תחושת זרות בעת הליכה ביער מוכר שאדמתו ספגה דמעות ועכשיו מעורר זיכרון. לקונס חשוב להעביר את הנרטיב ("בואי נלך לטייל מתחת לצל"…מטפורה?) יותר מאשר לפנק את האוזן בשיר מלודי. רוק אלקטרוני סלואו טמפו מייצר את האווירה ביער.
"בקרוב בכפר" – עוד שיר על יחסים במטפוריקה של ציד פרפרים, מחזיר מוסיקלית למינימליזם של הפתיחה. מלודית, לא שיר שאעשה עליו רפיט.
לא חייבים "חושים מסחריים" כדי להבין שקונס לא עשתה את האלבום האולטימטיבי שלה. קרובה אצל עצמה, מנסה לספר סיפורים אישיים על יחסים, אלא שגם אמינות פואטית עדיין אינה ערובה לשלמות מוסיקלית. נמתין לבא.
