אילו אני הבחור שבשיר, הייתי אומר לבחורה שכתבה: תודה רבה ששאלת לשלומי, שאת מסכימה בכלל לפנות אלי. אחרי מבול כזה של יריות פוגעות – איך את בכלל מתייחסת אלי. "אתה מסתיר לי עצמי", "לא נישאר ידידים", "אתה רק מפספס", "אין לי מה יותר לתת" ו"אין לי שום סיבה לאהבה".
מאיה הרמן, מה המתקפה הזו? לא ברור מה בער לך לכתוב שיר ומה מהות קריאת ה"היי" ואיך אחרי צרור עלבונות כזה, את מציעה "אולי נלך לשבת" ומיד פותחת את הפה בלי לשבת. אין בשיר הבהרות למדוע היית "סגורה בחדר", "מדברת לקירות".סתם טקסט להכעיס.
השירה רומנטית שברירית, מרוככת, נוגה, אפילו עם טון של חמלה, מהןקצעת, סטייל פולק רוק אמריקני, מלודי וזורם. אם מדובר בהשוואה לסינגר-סונגרייטריות ששרות באנגלית – יש להרמן אינטונציה טובה וגם יכולת הבעה. הבעיה היא שהמוסיקה והטון ממש אינם תואמים את הכעס שבטקסט. הייתי מציע למאיה הרמן לתעל את הכשרונות לאפיק שבו היא טובה, ולעזוב בשלב זה את היומרה של "סינגר סונגרייטר". באמנות כמו באמנות – אין פשרות.
היי מה שלומך
אצלי יותר בסדר
כבר לא סגורה בחדר
לא מדברת לקירות
היי
מה אתה אומר
אולי נלך לשבת
אני בכלל חושבת
שכדאי שנדבר
אם להגיד את האמת
אין לי יותר מה לתת
אתה מסתיר לי את עצמי
ואני גם ככה לא מוצאת
שום סיבה טובה
לאהבה
היי
מה שלומך
זה קצת קשה לשמוע
בטון כל כך גבוה
אל תצעק בבקשה
לא
לא נישאר ידידים
תפסיק כבר לחפש
אתה רק מפספס
את העיקר שבדברים
אם להגיד את האמת
אין לי יותר מה לתת
8 תגובות
ל-7…..אז תקיאי תסכולים ומרירות בבית. אני מאד אוהב את השיר . זה עושה לי טוב. מרגיע . מדובר בזמרת שאני מבין כי רק התחילה את דרכה… והשיר הזה משאיר לי טעם של עוד.
נמתין ונראה.
הזמרת הזאת מעוררת בי סקרנות. נקודה.
פשוט נמאס ובא להקיא מכל הז'אנר הפאתטי של כל הבנות המתמרמרות האלה… אל תקחי את זה אישי … רימון עאלק
חרסונסקי השיר הזה מהמם!!!! ולא משנה מה תגיד.
מה יש לך?! חייב לרדת על הצעירים, גם לנתן גושן אתה לא מפרגן… מאיה ונתן שני יוצרים צעירים שצפויה להם עוד דרך ארוכה בעולם המוסיקה.
גל וולמרק, בן 23 מרחובות
ל-3.
אני בעד אינטרפרטציה. הייתי שמח שהכותב (ת) גם יזדהו לבל נחשוד במשהו. לעצם העניין: לא חשתי בדיכוטומיה רגשית בשיר הזה לא בטקסט לא באינטונציה. אבל כל אחד רשאי לחוש אחרת וגם להזדהות. תודה.
הרי ברור שלא הבנת את השיר, שכן הדיכוטומיה בשיר היא המהות שלו. כן, מאיה שולחת שלל יריות פוגעות לעבר הבחור, אבל הטון שלה כנראה מרמז על כך שהיא לא רוצה לפגוע בו על אף המילים הקשות. אני שומע הרבה שירים, ולדעתי דווקא הניגוד פה הופך את השיר לכל כך חזק. כנראה שהשיר נכתב על מישהו שהיא באמת אוהבת. היא לא רוצה "לזרוק אותו", אלא להיפרד ממנו יפה ולהגיד לו את האמת – כפי שהיא עושה
באשר לשירה העדינה – תפורה עליה, ולא הייתי מצפה ממנה לשיר בטון "כעוס" או לצעוק או לנסות להביע יותר רגש כפי שהרבה זמרות אחרות מנסות בימינו, אך ללא הצלחה. דווקא ה"אדישות" לכאורה עושה את העבודה כאן בצורה הטובה ביותר.
"אם להגיד את האמת אין לי יותר מה לתת" – להגיד מילים כאלו בטון רגוע מעיד כמה דברים על היוצרת, שכנראה לא נכנעת לתכתיבים של מבקר כזה או אחר. סינגר-סונגרייטר זו בהחלט ההגדרה הראויה למאיה. ואני מצפה לשמוע אילו חומרים היא תביא בהמשך.
אינני מכיר את הזמרת ו/או את שיריה אבל אני מניח שאין בטקסט משום ניסיון להעליב ו/או להקניט את האיש שהיה ועודנו ואולי גם יהיה.., אף לא לכאורה.
אלא הוא שהפוסל במומו פוסל מקבל משנה תוקף בניתוח הטקסט . האשמות בתוקפנות מחד ומאידך פרגון היינו אוהב לא אוהב. מילותיה ותחושותיה של הדוברת מעורפלות (סימפטום הרוצה לא רוצה, סולחת לא סולחת) אלא הוא שכמו הכשת הנחש שאין לה תרופה אלא בנסיוב המופק מארס הנחש המכיש. שווה בנפשך את ייסרוי ההכשה ואת שנאת המוכש למכיש שכאילו לא דיי בכאב זה הריי שתלויים חיי המוכש בתרופה הנובעת הימנו .
זוהי בערך התחושה שמעבירה היוצרת בשיר. וכן מותר לכעוס וכן מותר להתלונן (לא היינו שם , לא אני ולא אתה ) ואין פלא שהתמכרות לנשיקת הארס מייצרת דיכוטומיה רגשית אשר מתעברים ביוצר והנה אחר חבלי הלידה נולד השיר , ומכאן לאמור, מזל טוב שמעז יצא מתוק.
אינני מכיר את הזמרת ו/או את שיריה אבל אני מניח שאין בטקסט משום ניסיון להעליב ו/או להקניט את האיש שהיה ועודנו ואולי גם יהיה.., אף לא לכאורה.
אלא הוא שהפוסל במומו פוסל מקבל משנה תוקף בניתוח הטקסט . האשמות בתוקפנות מחד ומאידך פרגון היינו אוהב לא אוהב. מילותיה ותחושותיה של הדוברת מעורפלות (סימפטום הרוצה לא רוצה, סולחת לא סולחת) אלא הוא שכמו הכשת הנחש שאין לה תרופה אלא בנסיוב המופק מארס הנחש המכיש. שווה בנפשך את ייסרוי ההכשה ואת שנאת המוכש למכיש שכאילו לא דיי בכאב זה הריי שתלויים חיי המוכש בתרופה הנובעת הימנו .
זוהי בערך התחושה שמעבירה היוצרת בשיר. וכן מותר לכעוס וכן מותר להתלונן (לא היינו שם , לא אני ולא אתה ) ואין פלא שהתמכרות לנשיקת הארס מייצרת דיכוטומיה רגשית אשר מתעברים ביוצר והנה אחר חבלי הלידה נולד השיר , ומכאן לאמור, מזל טוב שמעז יצא מתוק.