מאור כהן שר סינטרה, נגנים: שמעון אבן צור – תופים, עופר גנור – גיטרה, אייל גנור – בס, אורי גינדל – פסנתר, מועדון קמלוט הרצליה.

גיל הקהל מסביב – ארבעים, חמישים פלוס. כשמאור כהן פוצח בשיר הראשון, הכול מתבהר. האיש מזקני צפת-זבובים-בליינים שר מוסיקה המזוהה עם שני דורות אחורה לפחות. "יו אר נו באדי", "דניסינג צ’יק טו צ’יק", "פליי מי טו דה מון", "יו אר סמיילינג", "אול דה וויי", "שיקאגו". האמא והאבא, הסבא והסבתא של הסטנדרט’ס. מאחוריו ומצדדיו רביעית ריתם סקשן שעושה ג’אז. זה נשמע לפעמים כאילו מאור גילה את האולד סווינג ונדלק עליו, או שהוא ניסה את זה באמבטיה וראה כי טוב, ושלמעשה יועד להיות ג’אז סינגר, ושרוקנ’רול היא מחלת נעורים חולפת.

 לא יהיה מוגזם לומר שהאיש מאוהב בדור ההוא של סינטרה, דין מרטין, סמי דיוויס ג’וניור, בינג קרוסבי, וכמה טוב לו לשיר בחברת נגנים שעושים ג’אז, סווינג צ’ה צ’ה. כהן מבצע את השירים מתוך אהבה, ביצועים שיונקים מהמקור, עם קורטוב נוסטלגיה. מאור כהן 2004 זה לא זקני צפת, לא הזבובים אפילו לא הבילויים. מאור כהן 2004 עולה עם תחפושת זמר מודל שנות הארבעים-חמישים. לא הייתי אומר שהוא נולד מחובר בטבורו לסווינג, זה לא ממש בעצמות שלו, אבל מבחינת הכוונות – מאור משחק אותה סווינג ב- COOL עם זיוף קליל ונסלח פה ושם. יוצאים לו שירים כמו "העולם הוא אותו הדבר ואת לא משתנית" ואם חסר לו טיפה סווינג, הרביעייה תשלים את העבודה, תיתן לו את זה. הוא יעודדה בצעקות "קאם און, קאם און". סוג של חבל הצלה. "וון יו אר סמיילינג, דה אול וורלד סמייל וויז יו".

הוא שר עם קצת תיאטרון, קריצת עין, תנועת אגן. פוזה? יש בזה קצת פוזה. ברק שובבני בעיניים, תנועת ידיים כזו שלא ראיתי אצלו. לא ידעתי אם לצחוק. חשבתי לרגע שהאיש חושב פרודיה . אבל פרודיה יש בקמצוץ. נוגע אבל לא מגיע לזה. אגב, הערב נקרא "מאור כהן שר סינטרה". סינטרה לא הגיע לערב של כהן. מי שהגיע אפילו קצת בגילופין זה דין מרטין. כשכהן שר AMORE באיטלקית – זה דין מרטין. יש לו את נחיתות הטונים האלה של מרטין עם האלכוהול שבקול. רק חסרה הכוסית של מרטין. מאור אגב קרא את מחשבותי, וביקש ממלצרית שתביא לו לבמה וודקה מרטיני ועבר לקצב רוקנ’רול של "איי הב גוט א וומן". אבל הוא יחזור לשמאלץ הג’אזי של "יאנג אט הרט". ויכניס להילוך חמישי ב"דה ליידי איז א טרמפ".

כינו אותו הג’וקר של הרוקנ’רול הישראלי. בעשר השנים שעברו מאז פרצה זקני צפת עשה כהן מאמצים מיוחדים לצאת מהתדמית הפרועה של ראשית דרכו ולהוכיח שהוא כבר לא ילד אבל בהחלט נשאר לו הפלא. ילד בטח לא. אבל למרות שירי הג’אז המרופטים, כהן לא מזדקן. פרפורמר מעולה, איש מצחיק. והוא נשאר צעיר בלב, שובב בנשמה, ואדם שגילה שהעולם לא מתחיל ונגמר ברוקנ’רול. מצד שני: הייתי שולח אותו לליטושים נוספים על השירה, להכניס לערב הזה עוד תכנים הומוריסטים. שיעשה מזה ערב בידור, אשכרה בידור.