תכתוב שהיה עשר, אמר לי מישהו ביציאה. עשר, הבנת?! לא רק הבנתי. ראיתי. לא היה מאושר ממנו. ראית לו את ה-10 בעינים שלו, ואם תשאלו את המבקר – הוא יעיד עם יד על הספר: הקהל מה-זה-נהנה.
אחרי מחרוזת אייל גולן, שהגיעה לפני שיר הסיום "האהבה תנצח", יכולת לשאול- איך שבשביל אייל גולן קיסריה היא כמעט  פינאטס, עוד הופעה, ואילו זאב נחמה, תמיר קליסקי חוגגים פעם ראשונה את כיבוש התיאטרון הרומאי. איפה ההיגיון?
נו, טוב, זה לא רק אייל גולן: אחרי כל מי שהופיע שם לאחרונה, נדמה כי אתניקס פשוט נזכרה מאוחר. אחרי הכל מדובר בלהקת קונצנזוס עתירת להיטים, שקצת נתקעה בחמש שנים האחרונות, אבל הבינה שזה הזמן לשלוף רשימת שירים שיכולה להרים את קיסריה בתערובת הזו של פופ, ים-תיכוני, דאנס, לטיני, וכדי שזה לא ייהפך רק למצעד נוסטלגי של להיטים, הגיעה גם חמושה באלבום חדש עם תזמורת ותאורה (קצב+מיתרים), ששום ועד עובדים כנראה לא ראה בימי חייו אצל אתניקס.
זאב נחמה הבטיח כבר מהשיר השלישי או הרביעי: תיכף זה יגיע, תיכף נקים אתכם לרקוד, להתפרע. יהיה שמח. לא בטוח שהסדרנים של קיסריה אהבו את זה. המשמעות היא שכל מי שרכש כרטיסים לשורות הראשונות ב"אורקסטרה" הולך לאכול אותה, אלא אם כן גם הוא שמח להצטרף לחוגגים. רק אצלנו, ככל הנראה, יש מחזות כאלו. רק אצלנו כנראה זמר קורא לקהל להגיע לבמה לעשות שמח, והעדר אינו מאכזב.

שירים: מחר אני בבית, כתם הפרי, התמונות שבאלבום, במכונית, כמו האלים + היא תשוב, קאזה דה לונה, אמונה, מקדש האהבה + שניים שניים + אגדת השמש והירחל, ציפור מדבר, קטורנה מסאלה, אהבה עושה לב טוב, אישה נאמנה, שיר ישן, הביא קצת דינרוס, BMW שחורה + בית עם גינה, הטעם שנשאר, ג'סיקה, יהיה לנו טוב, מתי לחזור, תותים, מחרוזת שירים שנכתבו לאייל גולן, האהבה תנצח.

צילמה: מרגלית חרסונסקי