ההופעה, "זאפה"

קרן אן

0/5
את זהותה הישראלית אפשר לגלות רק כשהיא מדברת בין השירים. מכול בחינה אחרת, היא ממש לא ישראלית. היא נראית קטנה ושברירית, ונשמעת אפילו קצת ביישנית. הטונים בשירים הראשונים רכים ומעודנים מאוד, דורשים מאמץ בהקשבה, כי הלהקה לפעמים מכסה אותה. זה ישתפר בהמשך. קרן אן, זיידל במקור, ילידת קיסריה, היום מהסינגר-סונגרייטריות הבולטות בצרפת,  עוברת בלי בעיה מצרפתית לאנגלית, מאנגלית לצרפתית.  
 השפה  היא אמצעי לתרגם מחשבות ורגישויות. כלומר – יש שירים שמבחינתה חייבים להיות מושרים בצרפתית. ויש שירים – שבאנגלית. שפה אינה מחסום. שפה יוצרת אווירה. שפה מייחדת את הסיפור. המעבר מצרפתית לאנגלית אפילו מוסיף לה לפעמים נימה אישית אינטימית יותר מיוחדת מאשר בצרפתית.
 אבל לפני שפה, זה קודם כול הרגישות המיוחדת שלה,  היכולת להנמיך טון כדי להעביר סיפור. השירים מדברים על יחסים בינו ובינה, הרהורים והגיגים על אהבה ובדידות. היא שרה בסגנון שהיום נקרא ניאו פולק. רכה-אינטימית אבל יודעת לשנות מצבי רוח, ולעבור גם מאווירה אירופאית מדוכדכת לפולק אמריקני וגם לקצב טריפ הופ.
קרן לא גולשת לדראמות, לא רצה לפני השירים. היא מאוד מדויקת בפרשנות, מחוברת מצוין להרכב המאוד מיוחד שלה, שכולל צ’לו וכינור.                     
כשהיא מלחשת, בטון רך, ככה היא רוצה שזה יישמע – לירי ומסוגנן. הטווחים שלה משתנים משיר לשיר. פעם קלה ואוורירית (כמו ב"לא הולכת לשומקום", ג’ארדין ד’יוור" (השיר שכתבה עם בינג’מין ביוליי להנרי סלבדור בסגנון בוסה) , פעם מלנכולית, ועיתים מסתורית וגם מחוייכת. פעם היא קצת ג’וני מיצ’ל, פעם קצת שנסונית סטייל פרנסואז הרדי, פעם היא  ניקו מה"וולווט אנדרגראונד".
 ומה שיפה אצלה, שאין כאן סתירות, שהצבעים הרבים הם  תמונה אחת. לא כול-כך חשוב הסגנון שהיא בוחרת אלא התכנים, הפרשנות, העיבוד לכלי קצב ומיתר. כלומר, התמהיל הזה, הלא הומוגני של סגנונות עובד אצלה יפה, והיא מצליחה להעביר את התחושה שהשירים מאוד קרובים אליה, שהם חלק ממנה.  

 

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

שיתוף ב facebook
share

0 אהבו את זה

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות

דילוג לתוכן