למובי יש דעות פוליטיות. אבל מה זה קשור למוסיקה? הוא תמה. "אם הייתי עושה מופע לדעותיי – היו מגיעים שלושה אנשים"
מובי (46), שיופיע בגני התערוכה במסגרת פסטיבל פי.ניק, פירסם באתר המוסיקה שלו מעין התנצלות : "אני מצטער אם ההחלטה שלי להופיע במספר מדינות מרגיזה כמה אנשים. אבל היא מבוססת לגמרי על הרצון לתקשר עם אנשים באמצעות המוסיקה"
מסיבת עיתונאים קצרה. פעם שנייה בישראל. דיבור רהוט, שקול, מפוכח מאוד. "היה עלי לחץ, בעיקר אימיילים נבזים שהתקיפו אותי על ההופעות שלי בישראל. מדינות הן עניין כל כך מסובך. אבל אם אתה מופיע באמריקה, זה אינו אומר שאתה תומך במדיניות החוץ של אמריקה או במדיניות הפנים שלה. אם אני מופיע באיטליה – זה אומר שאני תומך בברלוסקוני? אני מעריך שהתשובה היא לא. אין בביקור במדינה כלשהי תמיכה או גינוי של מדיניות של הממשלה באותה מדינה. אני אופיע במדינות שאנשים אוהבים כמו קנדה כמו גם במדינות שהרגשות אליהם מורכבים כמו ישראל. אני מגיע לכל מדינה כדי לנגן מוסיקה לאנשים. גם בארה"ב, המדינה שאני חי בה, המדיניות של הממשל היא מפוקפקת באופן רציני – האם זה ימנע ממני לחיות בה?
"יש לי דיעות על המדיניות של כל מדינה בה אני מופיע, אבל אני חושב שזה מסוכן מאוד להביע דעות על מקום בו אינך חי. הסיטואציה היא לעיתים הרבה יותר מורכבת כשחוים אותה בתוך המדינה מאשר אלפי קילומטרים הרחק ממנה"
הוא ניגן פעם גיטרה קלאסית, עד שיום אחד המורה שלו הבין שזה לא ילך. הצעד הבא היה גיטריסט בלהקת פאנק. אהב את הישירות והפשטות. למד פילוסופיה. ובהמשך התפרנס מלהיות די ג'יי במקומות קשים. את מה שהוא עושה בעשר השנים האחרונות מאוד קשה לו להגדיר. אבל הוא עדיין נע בין פאנק בפ' דגושה (מנגן ממש בלהקה) מוסיקה רצינית שהוא כותב לסרטים בין השאר עבור הבמאי דיוויד לינץ' שהוא מעריצו (אם לינץ' יקרא לי בשביל להכין קפה על הסט של סרו החדש במקסיקו – אגיע), מוסיקת אווירה אלקטרונית.
ביקורת? פעם, כשהיה בתחילת הדרך, קרא כל מה שכתבו עליו. בשנים האחרונות, התחושה היא שלא כותבים על המוסיקה שלו, אלא עליו. אז הוא ויתר. "לא קורא עוד ביקורות".
מופע? הוא יתן את הלהיטים הגדולים. גם כשהוא מגיע למופע, הוא מעדיף הלהיטים הגדולים.
מובי – הלהיטים הגדולים? יש דבר כזה.

מובי Moby – מסיבת עיתונאים