סולו

בראד מלדאו

אמפי שוני
4/5

לא יודע כמה ידעו שהם מגיעים לסולו פסנתר של בראד מלדאו. אישית, הייתי מעדיף אותו בטריו, גם בדואט שהוא עושה עכשיו עם ג'ושוע רדמן. השאלה מדוע אינה קשורה להתפעלות שלי מהיכולות הפסנתרניות של מלדאו. כולן הגיעו לערב הזה, אמרתי – שלישיה, כי נדמה לי שבראד מלדאו הוא פסנתרן מובהק של מסגרת הטריו. כפסנתרן סולו הוא פחות מרגש אותי, נאמר מקית' גארט. אני מדבר בפירוש על הצד התחושתי של המוח, כלומר יצאתי מתפעל מהערב הזה, אבל בתחושה של שמשהו התפספס בדך אל הוואהה.
חוץ מזה: אין הרבה מילים לתאר את הנגינה של מלדאו. למעשה, מילים לא יסבירו, גם לא השוואה לענקי הפסנתר – קית' ג'ארט וביל אוואנס. מלדאו אינו אוואנס, אינו ג'ארט ואינו הנקוק. מלדאו הוא מלדאו. צריכים להתבונן על עבודת הידיים של הפסנתר, במיוחד יד שמאל. נדיר לשמוע חיבור כזה של טכניקה ורגש.
מעניין מה הוביל את מלדאו לאתגר עצמו במוסיקה של להקות רוק כמו רדיוהד, סאונדגרדן, נירוונה, מסיב אטאק. אינני שואל את הדברים על מוסיקה של הביטלס (הביצוע היפה שלו ל – Blackbird) כי שירים רבים מהמוסיקה של הביטלס נחשבים סטנדרט'ס. הבחירות האקלקטיות של מלדאו אינן מזוהות רק עם סטנדרט'ס למרות שהוא מנגן גם שירים כאלה, כמו My Favorit Things מ"צלילי המסיקה".
אז אחרי הקונצרט בשוני נדמה לי שאני מפענח את המוטיבציה של מלדאו. היא אינה רק כדי להחניף לקהלים שונים (בטוח שהרבה אנשים צעירים מגיעים לשמוע אותו בשל נירוונה ורדיוהד) אלא בעיקר האתגר הזה לקחת שירים למקומות שהם לא חלמו להגיע אליהם. כלומר: גם אם שיר מסוים מקורו  מרוק גראנג', הרי הוא מאתגר את הפסנתרן "להלחין" אותו מחדש. מהרוק לא נשאר שומדבר. מלדאו לוקח ממנו את המלודיה ומסתובב אתה בעולמו הפסנתרני כמה דקות ארוכות כדי להמציא את השיר ואת עצמו מחדש. 12 דקות הוא הקדיש ל – Teardrop של מסיב אטאק. לא מאסיב לא אטאק, אלא בעיקר נמל יציאה להפלגה באפיקיו. מרגע שמלדאו מרים עוגן הוא יוצא לים המוסיקה שלו. הז'אנר שממנו השיר נלקח נשאר על החוף. מלדאו בונה ובונה ובונה את הקטע שכבות שכבות של צלילים, בדמיונו הפורה, ברגישותו הלירית,בניואנסים שהשמיים הם הגבול. כל קטע הוא חלקה מוסיקלית בפני עצמה.
מישהו כבר מתגלגל מצחוק? אז מה אמרת? שהוא לא עורר בך ריגושים? שאלה טובה. והתשובה עדיין – ובכל זאת משהו מהאישיות שלו כאמן מופיע, כפסנתרן שאמור לתקשר לא עבר. ואם תרצו: מה היה קורה אם סתם עצמתי עין ומקשיב לצלילים לאור הירח? משאיר את התשובה פתוחה.

בראד מלדאו – קטעים מהופעות

Brad Mehldau Solo Live In Israel

גלריית תמונות

שיתוף הפוסט

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email

תגובה אחת

  1. כשראיתי אותך בקהל יוסי, נורא עניין אותי אותי לראות מה תכתוב – ובכלל חשבתי לעצמי שיש דברים שאי-אפשר לתאר לגמרי במילים.
    אולי אחת הפעמים הראשונות שאני לא מתחברת לפרשנות לעניות דעתי דוקא נגינת הסולו לקחה את הדגש הפעם למקומות אחרים לגמרי – בדיוק לאן שהיה צריך
    נחמד לשמוע מדי פעם רק מזה.
    כמו שאמרת מלדאו הוא מלדאו – לא ניתן לסיווג .
    אכן שמר על עצמו באיזו מעטפת , אך ניתן היה לשמוע את הכוונה בכול צליל שניגן. לדעתי הייתה חוויה יוצאת דופן !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הכתבות המומלצות

המשך קריאה לפי סגנונות