רגע, הוא בן 69? די. לא יכול להיות. כנראה, בעיה שלי שלא הכרתי ג'ילברטו ג'יל כזה, אנרגתי, יורד אל הקהל, רוקד. מה קורה פה? הרי רק באפריל השנה הוא נתן הופעה מאוד סולידית בטריו בהיכל התרבות בתל-אביב.
עולם אחר: ג'ילברטו ג'יל, שר התרבות לשעבר של ברזיל, חובר למוסיקת הריקודים של צפון מזרח ברזיל, סגנון שהיה תמיד חלק מן הרפרטואר שלו, מוסיקה שמוצאה בקולוניות הפורטוגזיות מזוהה עם החגיגות של המאפיינות את האזור הזה.
הוא עלה עם גיטרה חשמלית אדומה מוקף בהרכב של שישה נגנים – גיטרות, כלי הקשה, תופי קצב גדולים zabumba hand-drum, וגם כינור ואקורדיון. והוביל לחגיגת של פולק –רוק, הרבה שמחת חיים ופאן. פותח ב – Fé Na Festa, שיר קצבי קליל ועליז מאלבומו האחרון. ג'יל הציג גם בהמשך הערב את סגנון הפופ הברזילאי האהוב כליו – ה – forro. ג'ילברטו יסביר כי ל-forro מעולם לא הייתה חשיפה בינלאומית כמו לסמבה או לבוסה. לא בטוח שהוא ממציא משהו מחדש  כמו בשנות השישים, כאשר היה בעמדת מפתח בתנועת הטרופיקליה, כשהוא מכניס את הרוק החשמלי לפולק הברזילאי בדלת הראשית, אבל ג'יל כמו ממשיך את ה"מהפכה" הזו ללא לאות גם בשנים האחרונות.
ג'יל תמיד לקח את הישן ושילבו בחדש. צליל אקוסטי ואלקטרוני חיים יחד בהרמוניה. ג'יל לא מחפש תיחכום. כמוסיקאי חדשן, הוא ממזג בקביעות אלמנטים חוץ ברזילאים, אבל הערב הזה ייצג את הצליל הברזילאי הפשוט, זה שמפיל בקלות את מחסומי השפה.
ג'יל פתוח, ורסטילי, מרגיש את הקהל, חורש את הבמה, יורד מדי פעם להתחכך עם החוגגים. הוא מעניק למושג Live עוצמות משלו. אין כמו ג'יל של הערב הזה לתמצת את מהות מהפכת הפולק-רוק הברזילאית, גם עירוב סגנונות שמקורם בתרבות האפריקאית כמו רגאיי. באחד משיאי הערב מצטרף הקהל ל – No Woman No Cry של בוב מארלי.
ג'יל התבסס על שירים מהאלבום האחרון, ושילב גם להיטי עבר שלו. אבל הקהל האוהד, זה שתפס עמדה מול הבמה עם דגלי ברזיל הכיר כמעט הכל, כמו למשל Expresso 2222, שיר שג'יל כתב בשנות השבעים בלונדון בשעה שגלה מארצו, אחרי ששוחרר מהכלא ע"י השלטון הצבאי דאז, שראה בתנועת הטרופיקליה איום.
הגיעו גם שירים שקטים שג'יל מכנה אותם "פילוסופיים" כמו Lamento Sertanejo, וגם שירים ברזילאים בעלי השפעות מהתרבות הקלטית (מה – jigs ו וה-reels) אבל בסך הכל, זוהי הפשטות היפה של המוסיקה הברזילאית שעושה אותה כל כך חיה ונושמת, בשורה התחתונה: החגיגה הייתה יכולה להימשך עד השעות הקטנות. ג'ילברטו ג'יל, נאמר בלי זהירות, נמצא באחת משעותיו היפות כזמר, עושה מוסיקה ברזילאית מפרספקטיבה של בשלות אמנותית. כגיטריסט, כבנדלידר, כאמן ברזילאי אוניברסאלי שמתקשר-עם-קהל. 
Fe Na Festa, Danca da Moda, Oi eu aqui de novo, Baiao da Penha, Andar Com Fe, Nao Chore Me, Vamos Fugir, Gilo, Expresso 2222, Xote de Meninas, Xodo, Lamento Sertanejo, Minha Princesa, Casamento da Raposa, Barracos, בהדרן: Esperando na Janela, Toda Menina, Madalena.

צילומים: מרגלית חרסונסקי

קטעים מההופעה